להתעורר לאוקיאנוס כחול , חול לבן בוהק ולרחש גלים אחרי מהומת אתמול זה נפלא. הכל אפוף ערפל דק שאינו מתפוגג עד לשעות הצהריים. השמש כמו הצטעפה במעטה לבן שקוף . לא קר .

אחרי קפה נחמד והתעוררות בקצב רינת תוך התעסקותי האובססיבית ברישום , נוסעים.

אנחנו בדרכנו לשכונות המרוחקות של L.A .סוזי ג'י פי אס מסדרת לנו חיים קלים. מחצית היום תעבור עלינו בקריאות ספונטניות , וואהו...יו .. וואהו נוסף, בעצם אין ספור קריאות התלהבות.

בבוורלי הילס מפוזרות וילות ענקיות עם גנים ענקיים עוד יותר , בין שבילים מתפתלים , עצים ומדשאות. מבחר המכוניות הנוסעות והחונות יוריד ריר מאוהבי מוטוריקה. הכל נקי ומטופח ועשיר ברמה צעקנית מנקרת עין.

תארו לכם שיש כאן סיורים מודרכים לחווילות השחקנים והמפורסמים למינהם .יש אפילו מפה למשוטטים עצמאית .

אנחנו בוחרות לעשות סיור חלונות ברחוב רודיאו דרך חלונות מכוניתנו האדומה. אין אני מבינה בזה הרבה. רינת אומרת שכל המותגים הנכונים אמנם מצויים כאן אבל אצלה בניו יורק יותר יפה ויותר מכובד. ניחא .

אחרי קניות בא תור התרבות ואנו פונות לעבר MOCA המוזיאון לאומנות עכשיווית של לוס אנג'לס.

מצאנו פתרון לבעיית החנייה,[מדחנים המוגבלים לשעתיים שכולם תפוסים].

אנו צועדות במרץ לעבר המוזיאון. הוא מ א כ ז ב .

רבע מהתצוגה עוד איך שהוא משדרת רמה . השאר דל משעמם ועשוי רע . כאילו לא למדנו לקח אנו פונות לאגף אחר של MOCA המרוחק משם . זוכות בו לנפילה של ממש . על קירות מודפסים אקרעית מילים ושברי משפטים שאינם אומרים דבר ואינך מוצא אפילו צל של אסטטיקה בבחירת האותיות וצבעם , ולו כחומר עבודה ליצור ממנו משהו.

בכדי לחזור אל סוזי ושות' יש לחצות את טוקיו הקטנה. טוקיו הקטנה היא רחוב קטן אחד, זיוף של שכונה יפנית למרות שיש בו כמה מסעדות , חנויות של "הכל בדולר" ויפנים מצחקקים.

זהו נגמר לנו מהמקום הזה ואנו חוזרות לחוף וונוס המשגע.

שוב אותה מהומת אלוהים. תוך לגימת בירה קרה חולפים על פנינו כל התמוהים , המטורפים והמתפרנסים למינהם.

איש התנין יצר היום תנין חול חדש וגדול יותר ומקבץ הנדבות שאוסף את פרוטותיו כמעשה דייג , עדיין מחזיק בחכתו דלי פלסטיק אדום . פרצופו משעשע אותי . אנדב לו דולר. הולכי על קביים כלולייני קרקס מדדים סביבי ואופניים אחדים מזגזגים על רוכביהם ביננו. התזמורות צעקניות והלמות תופים מתערבבים בהמולת ההמון. כל הרחוב מתמלא אנרגיות חיוביות.

בשוק הקטן שבתחילת החוף יש דוכני אוכל וביגוד שכולם תחת הכותרת "ידידותי לסביבה ולאדם"," VIGEN ". אוכל הודי, סמוסה אמיתיים בתיבול הודי עדין מחומרים מזינים , "ויגן" וגם דוכני בגדים מאריגים טבעיים בצבעים בהירים רכים , נעימים למגע ופחות נעימים לארנק.

- טרפנו .

אם חשקה נפשך להרהר בעתידך או לבוא חשבון עם הקרמה שלך תוכל להעזר באלופי ה"טארוט" , במנחשי האבנים , במכשפות ובספיריטואליסטים המצויים כאן בשפע , אני מהרהרת לעצמי תוך לעיסה נמרצת של סמוסה במילוי תרד...

למרות החינוך והמודעות לשמירת הסביבה נערם כאן זבל רב. החול נשאר נקי למשעי.

צריך לבדוק מה טבעה של אותה בירה המכונה "Rengler Bear " . היא מוגשת עם פלח לימון בכוסות גבוהות צוננות צבעה נע בין כתום וצהוב ונוטה לצהוב. אנחנו מפטפטות עם שני מקומיים שהתיישבו מולי , חוסמים את מראית הנוף שעסקתי ברישומה. בסמוך מתקוטטים שני זעטוטים על בלונים ארוכים מפוסלים כחרבות שניפחה עבורם ליצנית הרחוב. האם כולאת בקושי את השאגה העומדת להתפרץ מגרונה . ילדה יפה אחת הגישה לי ציור שציירה ועמדה להתבונן במעשיי.

- "ציירי לי ציור", ביקשה והגישה דף נייר.

מתוקה....משיורד הערב נתפוס רק את קצה אותן ארבע תעלות דמויות ונציה שבגללן קיבל המקום את שמו ווניס ביץ'.האור נפלא אבל די חשוך. כמה ברווזים מהדסים על שביל בטון המטופח.לכאן נחזור מחר טרם שנעזוב.

למצב של התרוממות רוח צריכה להתלוות מסעדה מתאימה. בהמלצת המקומיים אנו פונות לרחוב המסעדות .לפתחה של אחת עוצרות לימוזינות המקיאות מתוכן אנשים לבושי שרד, חליפות טוקסידו ושמלות ערב . זו מפוארת מאד. באחרת תור ההמתנה כשעה ומשניכנס בה נצא בשל היותה יקרה להחריד ולא תואמת את האווירה השורה עלינו.אנחנו כמעט בכפכפים , תיירות חוף צעיר תוסס . בין לבין מאירים בזיקוקין דינור את סנטה מוניקה. אזרחיה החליטו להקדים את הרביעי ביולי בשבוע או שאולי עורכים ניסוי כלים. זה מסביר את חגיגיות סועדי הרחוב שכאן.

בסוף נמצאת המסעדה המתאימה. לא זולה אבל עממית יותר ובעלת אווירה. על שולחנות שבסיסן חביות עץ גדולות מעוגלות עורכים כלים נאים כיאה למסעדה נחשבת . אנחנו נהנות מדג טונה והליבוט , נהנות ממרח חמאה קרם פרש משובח.

את הלחם שכחו לחמם . הבירה טובה . משלמות 40$ למנה.

בדרך הביתה יתעקש ספיריטואליסט מזוייף אחד להעביר לי אנרגיות חיוביות שחדרו מהקוסמוס הנרחב למרות מעטה שיירי זיקוקין הדינור התלויות עדיין באוויר , תוך שהוא נוזף בי במבטו משחש שאני מאבדת עניין . מדליקה ברוב חוצפה סיגריה באמצע הסייאנס המשונה וממתינה לרינת הדולקת אחר צעיפי שאבד באחת המסעדות .

כבר שכחנו את אווירת ההתנשאות האליתיסטית שאפפה את סביבת המסעדות שגם רינתי השתחררה מללכת שבי אחריה , כמדומני.החליפו אמנם את החדר אבל כל הרפתקאת וונוס מקבלת את ההגדרה של פוקסים נחשבים.לא התכוונו ולא תכננו אבל יצא נהדר. לילה טוב.