הקדמה

כבר כמעט חלף חודש מאז שאני מטיילת ברחבי ארצות הברית וקנדה.

את הטיול הנושא את השם הבומבסטי Western explorer אתחיל מלוס אנג'לס. כאן אפגוש את חברי החדשים לטיול. מה שמייחד את ההתחלה החדשה הזו הוא טיול פרטי ליומיים וקצת עם רינת שנערוך כאן לפני שאטייל עם זרים.

את העובדה שחלף כחודש אני רואה על פי שורשי השיער הלבנים שצימח קודקודי.מובן שיום שלם מוקדש בארץ הגדולה הזו בכדי להגיע עד לוס אנג'לס. לחשוב שפעם עשו זאת בכרכרות וגם ברגל רחמנא ליצלן. היום זה במטוסים גם אם חווית השהייה בטרמינלים אינה אהובה על עלי.

את הטיסה מרפיד סיטי לכיוון דנבר בכדי לחסוך בעלויות כמעט והפסדתי. שתי טיסות יצאו לאותו יעד בזמנים שונים והטיסה שלי לא הופיעה במוניטור וכשכבר חשדתי והלכתי לברר נודע לי ששער העליה שונה והייתי מאחרוני הנוסעים שעלה למטוס. ברור לי שלא היו ממתינים לי . מטוס קטן .... 45 דקות טיסה.... מדנבר ללוס אנג'לס המצב שונה. שעה של המתנה למטוס הבא אבל יש ללכת משער 88 עד שער 21. אתה חוצה את הדיוטי פרי של שדה התעופה הזה ועובר כל כך הרבה מסועים שיעזרו לך ולמטענך ומתברר לך שהלכת לפחות קילומטר. כשאני מגיעה סוף סוף בקושי יש זמן לחטוף סנדוויץ וקפה בכוס קרטון מעצבנת.

ועצבנות ממשיכה מפני שלפני יושבת אם צעירה ותינוק צווחני מאד שקול צעקותיו צורמני וגבוה ואינו עושה טוב לאוזניים שלי, אין אף כסא פנוי אחר לנוס שמה והמטוס צפוף, ובנוסף ממתינים על המסלול בתור להמראה כמעט שעה.

בסוף ממריאים, הטייס התנצל, העולל המייבב נרדם לתוך בכיו , הנוף מתחלף פעם מעל ופעם מתחת לעננים , יער , קניונים ופסגות מושלגות וגם מדבר צחיח. משמתקרבים ללוס אנג'לס מסודרים הבתים במבנים גדולים המתפתלים בהתאם לתוואי הדרך ,מצבורים מצבורים ולפתע נראים לי הללו כמו סדורים בדימוי חתך של מוח אדם ענקי.

הטיסה עוברת די מהר. המזוודה שלי היא מהראשונות שמקיא המסוע ואני ממתינה כמחצית השעה למונית ההסעות שתביאני לסנטה מוניקה , דהיינו לאחת השלוחות של לוס אנג'לס הענקית.

על המלון"Ochean Sands" אינני יודעת דבר. זה מה שקורה כשמזמינים אותו דרך האינטרנט. הוא ממוקם על הOchean Drive כלומר טיילת החוף. בעיניים סקרניות אני מודדת את המרחק הענקי שגומעת המונית בתוך שכונות בעיר הזו. כשמונים קילומטר אורכה.....

המוטל שלי ממש מפחיד. הלם לעיניים והלם לתרבות. כשאתה בטיול גלובוס אתה מורגל במולונות טובים. זה שכאן הוא אלמנטרי מכוער ודי זול [130$]לפני מיסים....

הנהג האדיב מוריד את מזוודתי ומביאה ללובי הנראה כמו משרד במוסך איזור התעשייה.

דקות אחדות עוברות עד שנמצאת הזמנתי. חדר 26 בקומה שניה משתיים , אין מעלית , המדרגות משופשות על סולם הברזל המתעקל. בעל המלון בכבודו ובעצמו נאלץ לעזור ,-"בבקשה לשאת את מזודתי" , צולח רק את הסולם המתעקל תוך שאחד מעובדיו מטיח בו\בי צרור עלבונות. אני מישראל והוא ממצריים . אויה ....

מובן שהאיש הגורר את מזוודתי מתנצל בשם כל הנוצרים הערביים כי הוא בכלל לא מוסלמי אלא נוצרי ואינו שונא ישראלים או יהודים. אבל, מפטיר הוא לאחר שתהה זמן מה על העובדה ששם משפחתי ישראל , - "המוסלמים אף פעם לא יעשו שלום אתכם וגם לא עם אף אחד אחר כי כך כתוב בקוראן" ....כה אמר זרטוסטרא החדש!

אין זה כל כך נחמד בחזקת ברכת שלום.

החדר מינימליסטי לא קטן ,יש בו מיטה ענקית דווקא וקירות פלסטיק צהוב מגעיל אכולי פגעי אבק ולכלוך, מגבת דקה וחפיסת סבון מתפוררת. כדאי מאד לשכוח מכל ה"טואלטות" המפוארים שהורגלתי בם.

בחוץ רעש נוראי . סנטה מוניקה רעשנית.

מאחר ולהגיח מכאן אל הרחוב יהיה פתרון יעיל נגד הדיכאון החולני שישתלט עלי עם אשאר כאן עכשיו , אני יוצאת.

יוצאת לדרך האוקיאנוס , Ochen drive המקבילה לים. על סיפה ממוקם חדר השינה הזמני שלי.יש כאן טיילת נחמדה וחוף מהמם , גן בתוכו חסרי דיור על סמרטוטיהם , הלאה משם לשכת מודיעין לתיירים ומתנ"ס לקשישים ולונה פארק גדול ליד רציף משרד הימיה הנכנס לתוך האוקיאנוס.

נקודת המשיכה העיקרית למשוטטים בסנטה מוניקה הוא רחוב מס 3 שהפך בחלקו מדרחוב. בתוכו המון קיוסקים ובתי קפה , חנויות בגדים , כל הנמכר לתיירים , הבתים בסגנון בניה קליפורני של באהו האוס. צבעי גלידה ועצי דקל וכמה אמני רחוב המגודדים סביבם את באי הרחוב המהלכים. קשה להמלט מהרעש הנוראי . בארנס ונובל מהווים אתר מפלט ומסתור.

יש מזגן, ספרים , מקום לשבת לקרוא ובעיקר....שקט. אין תצפית על משהו מיוחד וחבל.כשהרעב מתגבר ואין כוח להתעסק בחשיבה קולינארית בא מוסד הפיצריות להצילני. משולש גדול וסלט ירוק ערכם 13$.גם כאן עמוס ורועש . בינתיים חלף הזעזוע הראשוני שלי מהמפגש עם המלון ואני אוזרת אומץ לחזור אליו , ממילא כבר לילה.גם במקום עלוב כזה אפשר למצוא אנשים טובים . על המדרגות אפגוש שכנה חדשה , סיגריה נכספת באדיבותה ואינפורמציה דלה מאד להיכן אפשר לנוס מכאן. עוד הופך מוחי בדבר ורינת מטלפנת שתגיע מחר בסביבות צהריים.היא כבר בדרך ל- .J.F.Kennedy , אחד משדות התעופה של ניו יורק.אני כמובן מתבכיינת לה על מצבי העגום. מחר לא נלון כאן אני מודיעה לה בפסקנות.

בינתיים יצאו גם אחרים לנפוש במסדרון שהוא גם בחזקת מרפסת המקיפה את ריבוע החדרים שמקיפים את המלון "חולות האוקיאנוס" . מה עושה השכנה הנחמדה הזו כאן כשהיא בכלל מסן פרנסיסקו , לשם כדאי לבוא עם סוודר...

והדכאון נוחת ואיך לא , לילה. משמים . מכוער. לפחות הרעש פחת.

תפילה קטנה לאל שמחר יסתדר הכל , ואני צוללת לשינה כבדה ורצופה.

מתעוררת בבוקר במוטל הערבי שלי.
הרשמים הראשונים שעולים כתמונות קצרות במוחי הם אותם מראות ותחושות של רחוב 3 מאמש.איך נסגרו החנויות אחת אחת אבל בתי הקפה המו אדם , מכל אחד מהם בוקעת מוזיקה [ רעש ] אחרת. אנשים זוללים על שולחנות מוארים קלושות באור נרות רומנטי ושאריות הפיצה של אמש מודיעות לי שיש למלא את הקיבה מחדש....
מה שהניס אותי אמש היה אותו אדם שמצא דרך להתפרנס מעבודת כלבו , מלמד את כלבו הקטן לרכב על סקייטבורד. שיתבייש לו , להתעמר בכלב ולהפכו לחיית קרקסים . פוי .
הסטייה הזו שלחה אותי בדרך החוף בה גילתי כמה מלונות יקרים וגלריות אומנות תואמות ואפילו חנות Urban Futter אחת המצויה ברשת חנות החביבה על רינת.
מאחר ויש כאן עוד מלונות הרי שהמצב אינו כל כך עגום .
בחדר אין מה לעשות והרעש חזר...
סטאר בקס קרוב פותר את בעיית ארוחת הבוקר והוא גם לא על רחוב 3 הצפוי כל כך. אני שמה פעמי לבדוק ביתר תשומת לב את החוף של האוקיאנוס הזה. אמש זרמו לכאן המון אדם לחפש שעשועים ולבלות. מאחר ובוקר כעת , בעלי העסקים מתחילים לפרק את חבילותיהם. יש העסוקים בעריכה וסידור דוכנים. יש הממרקים את רחבת פארק השעשועים . בקצה הרציף משרדי משמר החופים ושורת דייגים היספניים שולחת חכות לתוך המים אולי יעלה שלל צהריים. הים אפור וערפל אפור שורר עליו, השמש טרם התרוממה מספיק גבוה להמס את הערפל. על החוף יוצר איש רב כרס ארמונות חול ומבצרים , שקוע בריכוז בעבודתו , נעזר בבקבוק מים בכדי ללחלח את גרגרי החול הלבנים. -"נו איי פישקדוס פרה קומר אוי" אומר לי דייג היספני מרושל הופעה עם זיפי זקן אפור , ממזמן....

פרט להיספני המסתקרן ממעשה הציור שלי ומאלץ אותי לשלוף ממוחי שברירי ספניולית מימי סבתא זכרונה לברכה, חברים לי שני שחפים . אולי גם הם כמו הדייגים עומדים את הסיכוי לארוחה.

החוף רחב לבן בתולי ומאד נקי. החוק אוסר על אכילה ועישון על החול. את זה עושים על הרציף שיש עליו המון מזללות. את משמר המפרץ צילמו כאן אני יודעת והחוף באמת ראוי בצילום. במרחק מצטיירת שכונת ונוס ואת הרקיע מפארים המון עצי דקל שכפות הדקל שלהם סתורות.

אני מגלה כאן להפתעתי בתוך מבנה מתומן גדול מקורה את הסחרחרה העתיקה ביותר בארצות הברית , ששימשה כתפאורה בסרט הקלסי "העוקץ" . היא פועלת ועוד איך החל מהשעה 11:00 , וכרגע היא מתמרקת ומצטחצחת על המראות היפות ומסגרות הזהב הישנות שלה, על סוסי העץ הצבועים, אולי פלסטיק , על המון נורותיה הבוהקות ומנגנת מוזיקה של סחרחרות.

מראות השייכים לילדותי , כשהיה עדיין פארק שעשועים ביפו , להיכן שהיה אבא לוקח אותי בשבתות לפעמים , נשלפים ממגירה עמוקה שבזכרונותי. הכל כל כך תמים ונקי כאן . העם הזה מכבד את הכרכרה הזו אולי בגלל שהיא נשתמרה כל כך יפה , מעלה זכרונות של עבר אצל המבוגרים הפוקדים את המקום עם נכדיהם.

מכאן דרך גינת חסרי הבית ומרכז הקשיש אני מגיעה גם ללשכת תיירות לוס אנג'לס ונעזרת שם בחיפוש אחרי מקום לינה מתאים. מחצית היום כבר חלפה. רינת ממתינה בתור עדיין אצל השכרת המכוניות , הודיעה.

יחלוף עוד זמן רב לפני שתופיע עם מכונית אדומה וגברת סוזי הלא היא הקול הבוקע ממערכת הניווט הלוויני המצויה באוטו. סוזי תעזור לנו להתמצא בעיר הענקית הזו , מזהירה בקולה כשנתעה "Recalculating...." פני ימינה בעוד 900 מטר.

סוף סוף מגיעה רינת בחיוך גדול שמאיר את פניה היפות למרות ה - " אוף, את לא תאמיני מה הלך בחברת ההשכרה" ואני דוווקא כן מאמינה. הכל נראה עקום כשמדובר בטיסות ונמלי תעופה .

זורקות מבט חטוף במוטל הערבי שגבה ממני 5$ נוספים עבור הזכות להשאיר שם בינתים את המזוודה , אוזניה מתחדדות למשמע המבטא הערבי הכבד . יאללה בואי נחפש מקום אחר , היא תגיד.מאחר ולהצלחה אפשר להוסיף עוד תשבחות גם תאמר , -" אמא תמיד סמכתי על החושים שלך ".....

עם רכב זה קל. נווסעות למה שצדה עינה המנוסה של רינת , דהיינו איזור מלונות נחמד. אנו פוקדות אחדים מהמפוארים יותר , כמו אלה שהורגלתי אליהם ב"גלובוס טיולים" אבל אנו מגיעות בסוף לוונוס ביץ' השכנה ומוצאות שם מקום לינה נפלא שעומד בתקציב. הרפתקאת המלון הזה היא בחזקת מה שמגדירה רינת כ - "פוקסים נחשבים". ביטוי זה אאמץ בוודאי.

מקבלות לילה הראשון את הסוויטה. מהחלון אתה פונה ישר לחוף הנפלא ומביט בים כחול שהערפל כבר התפוגג בו, עצי דקל המרשרשים קלות והמון אדם הרועש בהתמדה , תוך שהוא מבלה כאן. קירות החדר בנויים אבנים אדומות המכונות בריקס . הריהוט יפה, הכל נקי ומצוחצח ועל השולחן בקבוק יין וקערת פירות טרופיים. הרי לכם יחס. את הלילה השני נבלה בחדר פחות מפואר אבל המחיר עבור שני החדרים יהיה זהה 130$ לפני מס. בשל ההטבה הזו יקבל ממני הבחור החביב שכיבד אותנו בסווויטה פנויה שמחיר הלינה בה כפול , רישום של מלונו החביב וחוף וונוס.

יוצאות בחיוך גדול החוצה אחרי שהתבשרנו שלחנות כאן משמעו 300$ קנס. שיכור אחד שזכה בכל המטבעות ששלינו מהכיסים חסך לנו את המפגש עם השוטרים מה גם שנסענו נגד הכיוון. ראוי הבחור להטבה הזו ובירה קרה תהווה תוספת רצויה לרמת האלכוהול שלו. וניס ביץ' היא עיירה נפלאה. מלבד בגדי ים , בסטות של אמנים , מוכרי חולצות ובתי קפה, יש כאן רחובות קטנים רבים. מרבית הקירות מכוסים בציורי קיר צבעוניים מדהימים.יש קלסיקות שעברו פראפרזה , ונוס פחות קלאסית , הנערות של בוטיצלי בשדה פרחים מפארות קיר בית שכן.

בחוץ מהומה רבתי. המון אנשים , רוכבי אופניים , להטוטנים . כל 200 מטר מנגן מישהו. לאחדים רמקול מהדד , אחרים פחות קולניים. סביב אלה העתירי ווליום מקפצים ומרקדים אחדים. רעש מסתבר מושך רבים אליו.

תוך שאני מצלמת ומתבוננת בסקרנות בקירות בית הכנסת שנתכסו ציורי קיר דמויי שאגל , חתן וכלה עפים והכנר על הגג , וקוראת ברכות באותיות עברית , מוצאת רינת אופניים להשכרה.

לראשונה בחיי אחרי שישים שנות חיים ועוד.. רוכבת אני איתה על אופניים דו מושביים. בתחילה יש פרפרים בבטן אני מחזיקה חזק בכידון ומשתדלת להבין משהו בשווי משקל. במהרה אמצא את הישיבה הנכונה, אדווש במרץ כמוה ואשחרר ידים מאחיזת הברזל. שואגת בקול" יוהו... אנחנו נוסעות ", אני רוכבת על אופניים שכה יהיה לי טוב. איזה חיוך מרוח כל פרצופי לא אדע אבל הוא גדול וישנו שם , לבטח. 5 מייל ויותר אנו מדוושות כך במסלול מיוחד המצוי על החוף. סביב חול לבן בוהק .בשולי החוף בתים נאים . מאוחר יותר יספרו לי שאפילו כמה מפורסמים גרים כאן. הרי הוליווד היא חלק מלוס אנג'לס. נוסעות עד סנטה אנה. קירות זכוכית , גינות פרחים מטופחות ומרפסות צדים את קרני השמש וממול מתחייך הכחול של הפסיפיק. מאד פסיפי לי. נהדר.

שעתיים של כושר שהפכו גם לשעתיים של חלום חולפות לנו במהירות.

כשנחזור נגלה שהמהומה לא פסקה כאן . אמנם כבר שבע בערב אבל יש אור יום מלא . אוספות את המזוודה מהערבים של חולות האוקיאנוס מעבירות בירה וסלטים במדרחוב של רחוב 3. כשמחשיך בעזרת סוזי האדיבה אנו מנווטות לעבר שכונות אחרות של לוס אנג'לס. החשכה צובעת הכל באור יקרות. דאון טאון שהוא איזור העסקים ריק מאנשים, בניניו ומלונותיו מוארים באור . החלונות מטפסים מעלה במתאר הרקיע . הבנין המוזר של פרנק גרי פורס את קירותיו במבנה של ספינה בתוך גלים. הקירות מצופים ציפוי מתכתי המחזיר אור מיוחד והבנין ממש מדהים. יש סיפור מאחוריו. מסתבר שהיה מצופה כולו במרקם מתכתי בוהק ונוצץ. הדבר גרם להתחממות האיזור והפריע את חיי דיירי המבנים והמשרדים השכנים ואחרי עצומות ומשפטים עבר כל חיפוי הבנין תהליך שעמם את הברק המסנוור , רק קיר אחד צדדי נותר בחיפוי המקורי והוא באמת זוהר באור יום.

יותר משעה אורכת הנסיעה בכבישים רבי מסלולים עמוסי מכוניות שאת אורות הבלימה האדומים של אלה שלפנינו אפשר לראות , צפופים צפופים , לאורך מאות מטרים . בסוף נעזוב את רבי הקומות הללו המזכירים את דרום מנהטן ונחזור מרוצות ועייפות לחלוק יין פירות סיגריה ושיחה טובה בסוויטה המדהימה שלנו.

כמה טוב להיות כאן עם רינת בתי האהובה .

איזו הרמוניה מדהימה שורה עליה ועלי .

יום נהדר [ בעצם מחצית יום ] עבר על שתינו יחד , כמו שהינו כאן כבר זמן רב ולא שעות אחדות.

בכלל , תמיד אפשר להרגיש כשאתה מתחבר למקום . זה בהחלט מרגיש לנו טוב כאן וביחד.

לילה טוב.

להתעורר לאוקיאנוס כחול , חול לבן בוהק ולרחש גלים אחרי מהומת אתמול זה נפלא. הכל אפוף ערפל דק שאינו מתפוגג עד לשעות הצהריים. השמש כמו הצטעפה במעטה לבן שקוף . לא קר .

אחרי קפה נחמד והתעוררות בקצב רינת תוך התעסקותי האובססיבית ברישום , נוסעים.

אנחנו בדרכנו לשכונות המרוחקות של L.A .סוזי ג'י פי אס מסדרת לנו חיים קלים. מחצית היום תעבור עלינו בקריאות ספונטניות , וואהו...יו .. וואהו נוסף, בעצם אין ספור קריאות התלהבות.

בבוורלי הילס מפוזרות וילות ענקיות עם גנים ענקיים עוד יותר , בין שבילים מתפתלים , עצים ומדשאות. מבחר המכוניות הנוסעות והחונות יוריד ריר מאוהבי מוטוריקה. הכל נקי ומטופח ועשיר ברמה צעקנית מנקרת עין.

תארו לכם שיש כאן סיורים מודרכים לחווילות השחקנים והמפורסמים למינהם .יש אפילו מפה למשוטטים עצמאית .

אנחנו בוחרות לעשות סיור חלונות ברחוב רודיאו דרך חלונות מכוניתנו האדומה. אין אני מבינה בזה הרבה. רינת אומרת שכל המותגים הנכונים אמנם מצויים כאן אבל אצלה בניו יורק יותר יפה ויותר מכובד. ניחא .

אחרי קניות בא תור התרבות ואנו פונות לעבר MOCA המוזיאון לאומנות עכשיווית של לוס אנג'לס.

מצאנו פתרון לבעיית החנייה,[מדחנים המוגבלים לשעתיים שכולם תפוסים].

אנו צועדות במרץ לעבר המוזיאון. הוא מ א כ ז ב .

רבע מהתצוגה עוד איך שהוא משדרת רמה . השאר דל משעמם ועשוי רע . כאילו לא למדנו לקח אנו פונות לאגף אחר של MOCA המרוחק משם . זוכות בו לנפילה של ממש . על קירות מודפסים אקרעית מילים ושברי משפטים שאינם אומרים דבר ואינך מוצא אפילו צל של אסטטיקה בבחירת האותיות וצבעם , ולו כחומר עבודה ליצור ממנו משהו.

בכדי לחזור אל סוזי ושות' יש לחצות את טוקיו הקטנה. טוקיו הקטנה היא רחוב קטן אחד, זיוף של שכונה יפנית למרות שיש בו כמה מסעדות , חנויות של "הכל בדולר" ויפנים מצחקקים.

זהו נגמר לנו מהמקום הזה ואנו חוזרות לחוף וונוס המשגע.

שוב אותה מהומת אלוהים. תוך לגימת בירה קרה חולפים על פנינו כל התמוהים , המטורפים והמתפרנסים למינהם.

איש התנין יצר היום תנין חול חדש וגדול יותר ומקבץ הנדבות שאוסף את פרוטותיו כמעשה דייג , עדיין מחזיק בחכתו דלי פלסטיק אדום . פרצופו משעשע אותי . אנדב לו דולר. הולכי על קביים כלולייני קרקס מדדים סביבי ואופניים אחדים מזגזגים על רוכביהם ביננו. התזמורות צעקניות והלמות תופים מתערבבים בהמולת ההמון. כל הרחוב מתמלא אנרגיות חיוביות.

בשוק הקטן שבתחילת החוף יש דוכני אוכל וביגוד שכולם תחת הכותרת "ידידותי לסביבה ולאדם"," VIGEN ". אוכל הודי, סמוסה אמיתיים בתיבול הודי עדין מחומרים מזינים , "ויגן" וגם דוכני בגדים מאריגים טבעיים בצבעים בהירים רכים , נעימים למגע ופחות נעימים לארנק.

- טרפנו .

אם חשקה נפשך להרהר בעתידך או לבוא חשבון עם הקרמה שלך תוכל להעזר באלופי ה"טארוט" , במנחשי האבנים , במכשפות ובספיריטואליסטים המצויים כאן בשפע , אני מהרהרת לעצמי תוך לעיסה נמרצת של סמוסה במילוי תרד...

למרות החינוך והמודעות לשמירת הסביבה נערם כאן זבל רב. החול נשאר נקי למשעי.

צריך לבדוק מה טבעה של אותה בירה המכונה "Rengler Bear " . היא מוגשת עם פלח לימון בכוסות גבוהות צוננות צבעה נע בין כתום וצהוב ונוטה לצהוב. אנחנו מפטפטות עם שני מקומיים שהתיישבו מולי , חוסמים את מראית הנוף שעסקתי ברישומה. בסמוך מתקוטטים שני זעטוטים על בלונים ארוכים מפוסלים כחרבות שניפחה עבורם ליצנית הרחוב. האם כולאת בקושי את השאגה העומדת להתפרץ מגרונה . ילדה יפה אחת הגישה לי ציור שציירה ועמדה להתבונן במעשיי.

- "ציירי לי ציור", ביקשה והגישה דף נייר.

מתוקה....משיורד הערב נתפוס רק את קצה אותן ארבע תעלות דמויות ונציה שבגללן קיבל המקום את שמו ווניס ביץ'.האור נפלא אבל די חשוך. כמה ברווזים מהדסים על שביל בטון המטופח.לכאן נחזור מחר טרם שנעזוב.

למצב של התרוממות רוח צריכה להתלוות מסעדה מתאימה. בהמלצת המקומיים אנו פונות לרחוב המסעדות .לפתחה של אחת עוצרות לימוזינות המקיאות מתוכן אנשים לבושי שרד, חליפות טוקסידו ושמלות ערב . זו מפוארת מאד. באחרת תור ההמתנה כשעה ומשניכנס בה נצא בשל היותה יקרה להחריד ולא תואמת את האווירה השורה עלינו.אנחנו כמעט בכפכפים , תיירות חוף צעיר תוסס . בין לבין מאירים בזיקוקין דינור את סנטה מוניקה. אזרחיה החליטו להקדים את הרביעי ביולי בשבוע או שאולי עורכים ניסוי כלים. זה מסביר את חגיגיות סועדי הרחוב שכאן.

בסוף נמצאת המסעדה המתאימה. לא זולה אבל עממית יותר ובעלת אווירה. על שולחנות שבסיסן חביות עץ גדולות מעוגלות עורכים כלים נאים כיאה למסעדה נחשבת . אנחנו נהנות מדג טונה והליבוט , נהנות ממרח חמאה קרם פרש משובח.

את הלחם שכחו לחמם . הבירה טובה . משלמות 40$ למנה.

בדרך הביתה יתעקש ספיריטואליסט מזוייף אחד להעביר לי אנרגיות חיוביות שחדרו מהקוסמוס הנרחב למרות מעטה שיירי זיקוקין הדינור התלויות עדיין באוויר , תוך שהוא נוזף בי במבטו משחש שאני מאבדת עניין . מדליקה ברוב חוצפה סיגריה באמצע הסייאנס המשונה וממתינה לרינת הדולקת אחר צעיפי שאבד באחת המסעדות .

כבר שכחנו את אווירת ההתנשאות האליתיסטית שאפפה את סביבת המסעדות שגם רינתי השתחררה מללכת שבי אחריה , כמדומני.החליפו אמנם את החדר אבל כל הרפתקאת וונוס מקבלת את ההגדרה של פוקסים נחשבים.לא התכוונו ולא תכננו אבל יצא נהדר. לילה טוב.

עוד בוקר נפלא נולד.

כמה אוצרות יש לי, המון רגעים במחיצת הבת האהובה שלי היקרים לי היום שבעתיים .לרשותינו מחצית יום משותפת שאחריה אתחיל את חקירת המערב ככותרת הטיול ורינת תפנה לדרכה.

מחזירות חוב ביקור בתעלות של וניס.
הן קרובות מאד לחוף. ארבע תעלות מים ארוכות הנחצות על ידי גשרי עץ ומשני צדדיהן בתים. בראשית היה המקום הזה מאד מוזנח היו כאן למעשה ביצות וניקוז גרוע. אחר כך החלו להגיע האמנים ואיתם שונה המקום. היום אתה מהלך כאן כמו בגן עדן.לביצות אין זכר . הברווזים שבו להדס בשעות יום , משפחות משפחות חלקן על השביל וחלקן בנהר לרחצת בוקר. אנשים אחדים מטיילים עם כלביהם ברצועה , וגם אנחנו כאן. יקר כאן מאד מספרת לנו אחת הדיירות .למרות שיקר כאן אין זו האוירה של בברלי הילס והוליווד. הבתים מטופחים ומפוארים מאד ואין בית הדומה לשכנו . אצל אחדים גם דוגית קטנה או או סירה ואצל אחרים אופניים .חלונות גדולים ומרפסות פונים לעבר התעלות המרצדות באור נפלא ומשקפות את הגשרים הלבנים העשויים עץ וחוברת להם הצמחיה העשירה. מה פלא שגרים כאן אמנים , הרי לכל אמן שהוא היה באיזה שהוא שלב בהתפתחותו האומנותית רומן עם האור המרצד. יש מי שינסה לצוד אותו במכחולו , אחר במצלמתו , המוסיקאי בקלרינט קופצני או חליל ודביוסי....וימצא מי שיצור מחול בתנועות חן וצעיפים שקופים של בלט קלסי או מודרני.

אנחנות נעות מגשר לגשר עוברות כל תעלה שלא נפסיד משהו ונדמה לי שהגעתי לגן בוטאני גדול.

התעלה .... והגשר המשתקף בה מהלכים עלי קסם.

כל כך מדהים כאן במרחק 20 דקות הליכה מתונה מחוף ווניס.את סנטה מוניקה כבר שכחתי....

אחרי יופי שכזה המהווה פינאלה מהודר לחופשתנו הקצרה אין חשק לשוטט או לראות משהו אחר.

המראות שוקעים לנצח במתינות ובשעת צהרים אנו נפרדות.
זהו, היתה זו הקדמה לטיולי החדש המתחיל בלוס אנג'לס בוודאי אכיר עכשיו לוס אנג'לס אחרת ואבלה בחברה שבה תחסרנה איכויות האינטימיות המופלאה עם בת אהובה.

אז זהו , זו היתה לוס אנג'לס אחת....

בשעה ארבע כשמיצתי את נפלאות קומה 8 במלון מריוט המהודר וערכתי היכרות עם מדריכתי החדשה , יצאתי לשוטט.

חשוב מאד שתהא לך מדריכה טובה. כשראיתיה לראשונה כמעט קפאתי על מקומי. מולי ניצבה אשה גדולת מימדים.נזדמן לי לראות אנשים שמנים וגדולים כאן. היא היתה מאד גדולה . כשקמה מכסאה נושאת את הר משמניה על קרסוליים דקים בקלות תנועה מפתיעה השתנו מחשבותי. קול נעים ברכני לשלום. ביקשתיה לדבר ברור ולאט וסיפרתי לה על נטייתי המוזרה שלא לזכור שמות של אנשים ואתרים ועל זכרוני המתעתע כשמדובר במספר החדר, מקום מושבי באוטובוס וכד'. היא חייכה וגם אני שהרי למודת טיולי גלובוס אני זה מכבר . אלא שיש בכל זאת שינויים. ההבדל כאן היה שהיא היתה מדריכה נפלאה ואדם נחמד וידידותי. באותיות דפוס גדולות ציירה לי מפה מאולתרת איך להגיע לרחוב אולברה. הזכירה לי על מפגש הקבוצה שיתקיים בעוד כשעתיים וטרחה לציין שלאחר רדת החשכה לא רצוי להסתובב כאן כי האיזור הוא איזור עסקי המתרוקן מיושביו עם סיום העבודה.

אצה לי דרכי. להגיע לרחוב אולברה לא היה מסובך. העיר בנויה כאן בצורה משונה רבת מפלסים. מה עושים כשהמשכו של רחוב 3 חסום על ידי מבנה ענק ויש רק מנהרת מכוניות בה בוודאי לא מהלכים. חוזרים ועולים היכן שאפשר אל רחוב 4 וממשיכים . קצת ארכה לי הדרך ובסוף גם גילתי מעברים נסתרים ומעלות המובילות אותך למפלס הרצוי.

עוד טרם שתגיע לרחוב אולברה אתה שומע את קולותיו. ברחבה המרכזית לפני תחילת הרחוב הקטן הזה יש גן ספסלים ופסלים. באחת מקרנות הרחבה כנסיה מכסיקנית במראית ולפי חוקי בניה מכסיקניים . אם יצניחו אותך פה תטעה לחשוב שאתה במקסיקו. ברחבה הזו שרים ומנגנים אמנים והד צלילם נשמע למרחוק . קולותיו של חליל מקסיקני דמוי חליל פאן מושכים אותי בכיוון הנכון. אחר כך הולמת הצבעוניות הססגונית וריחות המאכלים. גם השפה המדוברת כאן היא בהחלט ספרדית . האנשים נראים מכסיקנים לכל דבר על צבע עורם והמבוגרים שבינהם אפילו על פי מלבושם . גם קבצניהם ונדכי חיים אחרים , נזירות וסתם מבקרים תפגוש כאן. מטיילת מעט בין הדוכנים ושבה להאזין לנגן החליל המופלא המנגן עכשיו בכישרון מדהים יצירה קלאסית מאת באך הגדול כמו הופיע לפחות בקרנגי הול.

על הספסלים הפונים לעבר הרחוב והכנסיה יושבים הזקנים. הזקנות כולן בלבוש שחור מוקפד וחמור והגברים מבליטים כרס שתפחה בלבוש פחות מוקפד. כל אחת שומרת מקום לבעלה וקצת קשה להתיישב . בסוף נמצאת גם הזווית המתאימה לצרכי ובאווירת מקסיקו כזו אני מציירת . חבל שצריך לעזוב . הדרך חזרה פשוטה יותר וחמישה בלוקים שאני צועדת במרץ צפונה וארבעה מזרחה , דרך הצעידה בהם מתקצרת . בהרף הגעתי לדאון טאון המכופתר , המנוכר , העסקי, שגורדי שחקים וזכוכית בוהקת הם מסממניו.עזבתי את חסרי הבית שליד רחוב אולברה המחטטים בזבל אחר שאריות מזון ובדלי סיגריה , ובאתי הלום.

שוב אני בחברת מבוגרים ממני . אחדים מאוסטרליה ואלה למדתי לדעת נחמדים . יוקי , צעירה מבובלת אחת המארחת לי חברה.

מתענגת על בופה אבוקדו גבינות וסלט עשיר, על מחצית הבקבוק של יין קליפורני טוב ועולה לחדרי להנות ממראות גורדי השחקים המוארים הנשקפים מהחלון טרם שינה.

הרבה שינויים רגשיים חוויתי היום והדבר גובה את מחירו מאחר ולהפתעתי הרבה עוד לא חצות כשאני בשלב שנת חלום....

אז זהו , זו היתה לוס אנג'לס אחת

מה תהיה האחרת.....

מה יהא בהמשך....

יש דברים המתבקשים בכל טיול מאורגן. הם נקראים High lights . תחת הקטגוריה הזו כללו גם את הוליווד ובוורלי הילס. בדרך לאותם אתרים הגורמים לכמה עיינים אצל בני המשפחה האוסטרלית שלנו , המטיילת עם ילדיה בגילאי טיפש עשרה ויותר להבריק בציפייה , הולכים לראות את הכנסיה המודרנית של דאון טאון . מבחוץ בכלל לא תוכל לחשוב שזו כנסיה. הבניין מודרני , חסרים הצריחים והכיפות האופייניים לכנסיות .שלושה פעמונים בשער החצר הגדולה שיש בה מזרקה מודרנית שטוחה המשקפת על פני מימיה החלקים את המאור הגדול , מבשרים על מועדים ואירועים. מעל דלת הכניסה למבנה הכנסיה מפוסל ישו לבוש גלימה הנראית כמו גלימה של כהן זורואסטרי בעידן המודרני , עומד רגליו פסוקות איתן לקבל את פני הבאים לחסות בשערי כנסייתו. נזר הקוצים נעלם מראשו והוא כלל אינו נראה כישו המסורתי. תוך הכנסיה הוא אולם רחב ידיים בנוי מחומרים יקרים. מרצפות שיש מהודרות , עץ מהוקצע ומטופל היטב בגוון בהיר לספסלי הישיבה ובהט בחלונות . אין ויטרז'ים. במת המטיף מזכירה דוכן נואמים וישו משתלשל על צלב בלא להיות מלווה בכל גלרית הפסלים והאטריבוטים הנוהגת בכנסיות . מה שמדהים פה הוא החלל הנקי המרווח. האור החודר דרך חלונות הבהט מאד בהיר ורך , רענן , טהור . אור מוזר הגורם לי שלווה ורגיעה. אין אני היחידה החשה בכך. על הקירות הצדדיים היכן שהיו אמורות להמצא אולמות התפילה הקטנים [הקפלות הצדדיות] , שגם הן נעדרות כאן , מצויר מצעד אנשים מכל צבע גזע ולאום המביטים כולם לעבר מקור אור הבא מכיוון במת הכנסיה. כאילו הכל מחפשים כאן אמת פנימית או משהו השונה בהגדרתו מתפיסת האל המסורתית . להיכן מעלמו גם דוכני הווידוי המסורתיים ?האולם הענק הזה משמש גם מקום מפלט בעת רעידות אדמה . יש בלוס אנג'לס לפחות 30 רעידות אדמה קטנות כל יום. כנסיה זו מתכנסת לקבוצת אותם מבנים בטוחים בזעזועי אדמה , כמו גם כל גורדי השחקים שנבנו בטכנולוגיה מסויימת לעמוד במשימה הזו של מבנה בטיחותי בעת רעידת אדמה.

שהיתי במחיצת ישו חילוני התמוגגתי מן האסטטיקה והיופי הרב ששרר כאן וספגתי שלווה רוחנית ברוכה. מבחוץ אין למבנה אלא מראית סתמית ביותר.

בוורלי הילס כבר אינה מרשימה אותי וסיור בזק באוטובוס אינו מחמיא לה.

על אולפני יונבירסל סטודיו המהווים מתחם ענק נוסח דיסנילנד בתוכם המון פלסטיק ונוצצים אני מוותרת בכייף. התיאטרון הסיני סגור כי יש הערב פרמיירה של סרט חדש ואנו מנועים מלהכנס . לצורך זה הפקיעו גם חלק מן המדרכה הציבורית , זמנית היא שייכת לתעשייית הקולנוע ועוברים ושבים נאלצים לצעוד במקום אחר . הרי לכם תעשיית כסף הפועלת כמכבש על הציבור ועושה במתחמים הציבוריים כבשלה . באולם קודאק המקיים את טקסי האוסקר יש עכשיו אווירת חולין.

שבוע לפני מועד טקסי האוסקר יכסו את חלונות חנויות היוקרה מצויות כאן למכביר , יפרשו את השטיח האדום ולא תדע שהמקום מתפקד כל ימות השנה כמרכז קניות ענק מהודר. ברחוב ארוך המתפתל כריבוע ענק בו אנו מהלכים ישנה מדרכה בה נעוצים כוכבי המתכת המיועדים לכוכבי הבידור של תעשיית הסרטים ולמפורסמים בכלל. בכדי להמנות על אלה יש לעמוד בקריטריונים מסויימים וכל כוכב מתכת הנוסף בפנתיאון הכוכבים של שדרת הכוכבים עולה 40,000$ שאותם מממנים המעריצים. רק מוחמד עלי , הלא הוא קסיוס קליי, זוכה בכוכב שונה וזאת מפני שדתו החדשה [ המוסלמית ] אינה מתירה שידרכו על כוכבו ולכן דורך כוכבו על הקיר. "אומנות המדרכה" כוללת גם כתובות פסיפס בנחש פסיפס עקלתוני החודר למבנה . על גב הפסיפס הנחשי הזה מסתלסלות אמרות כנף של כוכבניות ידועות יותר או פחות , בראשו העקלתון ספת דיוואן מוזהבת [ ספת אבהבים ] . במידה ולא ירדת לחקר הדברים , כתובת הפסיפס שלמרגלות הדיוואן, תבהיר לך . - " הגעתי לאן שהגעתי דרך המיטה", כתבה אלמונית .פנינה רוזנבלום לא המציאה את הפטנט הזה....

מחצית יומי הפנוי מיועדת היתה לבקר במוזיאון גטי אלא שהיום סגור [יום ב'].

זו סיבה טובה לבדוק את כישורי ההתמצאות שלי ברכבות המטרו של אל איי. הן בסדר אבל כלל אינן ענפות או מרובות כאחיותיהן הניו יורקיות. תמיד מעניין להתבונן באנשים והוא הדין גם ברכבת התחתית הזו , שכאן היא דווקא עילית ברובה . אני נוסעת לפסאדינה. עוד פרוור של לוס אנג'לס. חולפת על פני הרובע הסיני על פני שטחי בור ומבני תעשייה מכוערים. נוסעי הרכבת רובם אנשי עמל של מעמד בינוני נמוך. לא תראה כאן את אווירת הניכור האופפת את נוסעי ניו יורק. מאחר והנסיעה אורכת כמחצית השעה ויותר מתפתחת שיחה ערה בין באי הקרון. זה מתחיל בברור מיקום ולוח זמנים של אתר כלשהו ואודותיו סובבת השיחה ועובר להפתעתי לסיפור אישי בפני זרים לחלוטין ...

בשביל מה בכלל לנסוע לכאן?

העיר נראית סתמית , נמוכת בנייה עם רחוב ראשי אחד שיש בו כל המצוי ברחוב ראשי של עיר אמריקאית . אין הדרך יפה או מרשימה במיוחד . אני חולפת על פני שמונה שדרות ושלושה רחובות ועוברת גם על הגשר שמתחתיו עוד אחד מהכבישים ההומים של לוס אנג'לס ומגיעה מתנשפת ונוטפת בשל החום הרב אל מוזיאון נורטון.

סיימון נורטון היה פילנטרופ עשיר שאסף אומנות ציור ופיסול אימפרסיוניסטי. האוסף מכובד ובגינה פסלי ארד כבדים גדולים. קבוצת תלמידים עוסקת ברישום ממלאת אחר משימות שהוטלו עליה , הציירים בפוטנציה פזורים בכל חלקי הגן , עוסקים ברישום מדידה והשתובבות .התיישבתי גם אני לצייר לי כאן . טרם שאחוש בדבר חלפו עוד שלוש שעות אצל נורטון החביב.

חוזרת לדאון טאון המשמים , לגלות שכל בתי האוכל העממיים סגורים ומסעדות היוקרה אינן מתאימות למצב רוחי. מקנחת בכריך פשוט המורכב מסלט עלוב אצל דוכן המבורגרים אפור וסתמי . מתפשרת כך כי בקבוק מים עלוב עולה במלון 4$ אז מה מחירו של סנדוויץ...מוצאת את חדרי סתור ומבולגן כמו שהשארתיו בבוקר. הרי לכם מלון " פלצני" המזלזל בפרטים הקטנים. החדר מסודר לבסוף . רק המראה מהחלון הוא בחזקת אחד מאותם פוקסים נחשבים.

מחר עוזבים את עיר האורות הקולנועית אל איי שיש בה גם כדור סל , שכונות אחרות נהדרות ומוזיאון MOCA שאינו נחשב ועוד זוטות כמו פרנק גרי והכנסיה החילונית.

מיועדים אנו לפנות אל המדבר וזו התחלת השוטטות החדשה ביבשת היפה והגדולה הזו.

כבר שעתיים שאנו מצויים בנוף חצי מדברי אמריקאי.מצב רוחי כמצב הנוף שטוח ואפרורי. חדשות רעות מהבית הן הסיבה לזה.

מה כבר אועיל אני רוטנת לבני השיח הקוצניים היבשים שחולפים ברשתית העין. חדגוני וגם ניקודו בקקטוסים הנדמים לדקל נמוך אינם מצליחים להחיות את הגוון החום אפרפר . הכביש נמתח ישר כסרגל לאין סוף. ממול חולפות משאיות גדולות ורכבי עבודה. המכוניות הפרטיות מועטות במספר.כשאתה בדרך חדגונית כזו מגיע מועד הסיפורים והזוטות. האיזור הוא איזור כרייה.לאמריקאים מסתבר יש בעיה עם זה בשל העובדה שהכל אצלם גדול והם משטחים הר די במהירות . כל חברות הכרייה חייבות לתרום לסביבה בצורה כל שהיא לפצות את בעלי המודעות החברתית שהם רבים כאן. כרייה הולידה את הסיפור על קיר.
בלוס אנג'לס יש 25,000 קירות גדולים. יש לה גם אוכלוסיה מגוונת .יש להם לכן בעיית גרפיטי. אי אפשר לאסור על כך מאחר וגרפיטי מצוי היום במוזיאונים הנחשבים, בחזקת חלק מהאוסף האומנותי. גרפיטי יפה או מכוער הוא קיים. חוברת ההנחיות למבקר באוסף מורטון מאמש כללה את הפיסקה שמותר לצייר ולרשום בתנאי ואינך מפריע לאחרים להתבונן במוצגים . מי יודע אולי כאן טמון הזרע לגרפיטי שאינו מושחת.

תרבות הצריכה האמריקאית אינה פוסחת על שום מקום והיא טובה כשובר שעמום של נסיעות ממושכות. לא בשביל כריך צהרים עצרנו כאן. כאן, זו מראית של פטה מורגנה מפני שבאמצע הנוף המדברי השומם צמח מתחם קניות ענק . מנעלים , מבגדים , אוכל , אפילו הכל בדולר אחד. יבש ולוהט כאן ובאופן טבעי תנוס לסטארבקס או לחנות המצויידים במזגן. זה הזמן לרכישת סנדלים שאוכל להלך בהם במדבר הלוהט. זו ההזדמנות להתפנק ולהעלות את המורל שירד פלאים הבוקר. כל אשה תאמר לך שקניות [לא בחגים ולא מתנות ] הן בגדר חוויה מתקנת.

שמו של המדבר הענק הזה, מוהבי. 45 מעלות חום הן עניין של כלום באיזור ואנחנו נוסעים לכיוון אגם הווסו Havasu .

העיר ברסטו מונה 52,000 תושבים. היא נבנתה כאן רק בשל מסילת הרכבת ומשמשת כמקום לתחזוקה ואספקה לנוסעים ללאס ווגס. משנסתיימה בנית המסילה התגלה כאן זהב והיתה זו סיבה מספיק טובה לבנות עיר ולחפש מזל. קליפורניה היא מדינה ענקית וסגנון ישוב ערים ועיירות שכאלה אפשר למצוא בין הרבה דרכי אספלט. קליפורניה ארץ השמש מפתחת כאן חוות סולאריות להספקת חשמל נקי וידידותי לסביבה. הרכבות מרובות קרונות המשא , החותכות את קו האופק יוצרות כתם קצבי של קו ארוך מקוטע , מברק מורס המורכב ממקפים אין סופיים , בשממה השוממת למחצה. פרושו של השם מוהבי הוא גבוה ובאמת המדבר ממוקם ברמה הגבוהה בכמה מאות מטרים מפני הים. למרות שעכשיו נראה מוהבי שומם ואחיד לשבועות מספר יפרח בשלל צבעים לאחר עונה גשומה . אני לא זוכה לראותו בפריחתו אלא בתמונות ובפוסטרים ולעיתים בסרט טבע.

קקטוס הצ'ויאה, הקקטוס המקפץ מצוייד במנגנון השרדות מתוחכם. תקרב אליו וישליך קוציו לעברך. שעות מרובות כאב יעברו עליך עד שתצליח להסיר את הקוצים . העיירה Needle [מחט] זכתה לשמה בשל ההרים המחודדים כמחט שבאופק. הקולורדו אדיר המימדים הזורם דרך כמה מדינות נסכר באיזור ויוצר את אגם פאול אליו נגיע פעם , בהמשך. אנשי איכות הסביבה מדברים שנים על כך שיש לבטל כאן מספר סכרים . הסיבה הראשונית לבנית הסכרים כאן היתה הצורך לרסן את פראותו של הנהר ולווסת את נפח מימיו . נוהג היה המרדן האדיר הזה להציף סביבן שטחים באופן מתמיד.

לעת עתה עזבנו את קליפורניה . היא מונה 38 מליון נפש ויש מקום לכמה נוספים. נכנסנו לאריזונה ארץ המדבר וההרים. תושביה רק 3.8 מליון אבל טבע ארצם כמאמר"האדם תבנית נוף מולדתו" , מכתיב את פראותם. איש אינו מוכן לקבל כאן תכתיבים איך לחיות לכן יש להם רשיון להחזיק נשק וכדאי שלא תהיה משיג גבול . הם קובעים את תאריך עריכת הבחירות שלהם בעצמם במנותק משאר מדינות ארצות הברית .אריזונה זו הופכת לי למדגם איך נראה גהינום. אנחנו באגם הבסו שנוצר כתוצאה מסכירת נהר פרקר . על האגם מתוח גשר לונדון הנראה כמו אחד מגשרי התמזה. הוא נרכש מעיריית לונדון פורק הועבר הנה והורכב בדיוק באותה צורה. 2.5 מליון דולר קיבלה עיריית לונדון ו -7 מליון דולר נוספים הושקעו בהקמתו מחדש.

הבסו פרושו באינדיאנית מים ואוויר . גם אנשי הבסו שוכנים כאן באיזור באחת השמורות הגדולות. ההשקעה בגשר והאגם מושכים לכאן תיירים ונופשים רבים . אני בקושי נושמת בשל החום הכבד . מי האגם אינם ממזגים את הטמפרטורה ורק גורמים לנחילי זיעה כשאתה מצוי בקרבתם . עד הערב אמלט לסוויטה הצוננת הענקית שקיבלתי ואשרוף ריאות במרפסת הפרטית שלי מאחר והעישון בחדרים אסור.לקראת שעות הערב כשאתה מאמין באשלייה שהערב קריר יותר אני בשייט על אגם הבסו. השייט הפך ל -Shit וההבסו שהפך ל "באסה". החום ממש בלתי נסבל אפילו לישראלית כמוני . לאורך גדות האגם כתמי ירוק. על גדה אחת עיירה מצ'וקמקת והמלון שלנו המכונה גשר לונדון שיש בו אגב כרכרה בריטית של בית המלוכה במבואה. אולי נרכש כעיסקת חבילה עם הגשר. הגשר נראה נחמד השמש מרצדת בו באור בוהק וכשהיא נעלמת מאחורי אחד ההרים של המוהבי הופך הבוהק לאור רך. בינתיים מתרחשת כאן פעילות מים אנפה. תראה את אנשי הקייקים , תראה כאלה הצפים בעזרת אבובים , יש מי הנכנס בבגדיו ויש רוחצים תקניים . יש ישובים בכסאות בתוך המים , מעלים בתודעתי את הכנרת שלנו בקיץ להוט ממחוזות ילדותי . דייגים אחדים העזו לדוג וחושבת אני שהדגים השוחים בעצלתיים לא יכנעו למכמורת ולחכה אקראית ומה שיעלה בוודאי יהיה מבושל למחצה מן החום הלוהב טרם שיגיע למקרר. רמקול חורק ורעשני מעל ראשי מודיע שכעת אנו חולפים על פני חיקוי המגדלור הראשון שהועבר לכאן מאגם אחר , המזח הראשון וכד'.

בינתיים שוקעת השמש , הרקיע הופך וורוד, כתום עז, אדום ומכחיל בכחול עמוק שיהפך שחור. ריצודי האורות של בתי הקפה ומתקני התיירות צובעים את המים באדום ,כתום , צהוב וירוק זרחני. אז מדוע זה לא מוצלח ? סירתנו רועשת ומדיפה ריחות סולר חריפים וגם אינה ממוזגת . הגשר הואר בנורות חשמל , כמחרוזת ומנופף בדגליו. רישום חפוז מאד ערכתי כאן בגהינום אחר הצהריים. עתה באה שעת המנוחה. חולפת על פני חדר לנסלוט בדרכי שמה.....

הלילה עמוק . ישובה אני במרפסת כי החדר צונן מדי , מונה כוכבים בשמי הלילה הכהים . מרחוק צלילי דיסקוטק המונעים את קולות המדבר להם אקשיב באשמורת בוקר.

לילה טוב.

הבוקר הוא אשמורת בוקר.
קפה מהיר במרפסת והליכה לסיים את שהחילותי בו אמש , ציור לונדון ברידג'. משסיימתי אתרעם ב " קפה מטרו" על השירות הגרוע וארוחת הבוקר העלובה. הודעות מהבית מספרות שחלפו המשברים ומצב רוחי משתפר פלאים על אף חווית מטרו קפה.
עד כדי כך רוחי נסקה מעלה שאני מתלוצצת עם בעל המלון שכנראה עובדי קפה מטרו הלכו לתפוס תרנגולת והמתינו בסבלנות שתטיל ביצייה לפני שזכיתי באומלט שהיה הדבר היחיד שהוגש כאן עם שתי פרוסות לחם , קפה קר ודלוח וריבה.
שוב נסיעה ארוכה לפנינו הכיוון הוא הגרנד קניון. לפני שאתחיל להרהר במשמעות השם מספרת לנו ג'קי , שהיא מדריכתנו המעולה על השריף ג'ו. דמות ענקית בפי רבים מתושבי אריזונה. שריף ג'ו הוא בחור קשוח בתי הכלא שלו הם מהקשים לשהות בהם בעולם. הם ממוקמים במדבר לוהט . החדרים הם אוהלים. קפה לא תוכל לקבל אצלו רק מים ומיץ. הוא אינו צריך להעלות רמת קופאינים בדמך . הוא הדין בסיגריות . אוהליו ישנים ונרכשו עם סיום מלחמת קוריאה . על מזגן אין מה לדבר או לחלום. חום ממוצע כאן 30 מעלות פלוס. עם חשקה נפשך בפעילות גופנית אתה בונה כבישים לבוש במדי אסירים בצבע וורוד מאחר והאפור והכתום תפוסים. כך לא תוכל לנוס. מאחר והחוקה האמריקאית מדברת על הזכות לאינפורמציה משדרת רשת הטלויזיה אצלו ערוץ חדשות , וולט דיסני והיסטוריה. כצפוי ,על פי שיטת כליאתו , אין פשיעה חוזרת . בני אריזונה אפילו חושבים לבחור אותו למושל אריזונה .

בין הסיפורים והאגדות הגענו גם לכביש 66 . כביש 66 היה נתיב הדואר והמרכבות לעיירות הקטנות לפני שנסללה רשת הכבישים הבין מדינתית . סיפור בניית תחנת הרכבת באחת העיירות משעשע ומלמד... תושבי העיר חתמו על עסקה עם חברת הרכבת. המחיר עבור הקמת התחנה וסלילת המסילה היה גבוה מאד. סעיף אחד קרץ לבני אריזונה המרדנים . דובר בעמידה בלוח זמנים קפדני. כל יום פיגור ערכו היה 1000$ . קשוחי העיר החליטו להסיח את דעת הסוללים לעכב את עבודתם ובכך להוזיל את עלויות הבניה. הם הביאו משקאות ונשים , ערכו מסעות צייד ופקניקים . בסופו של עניין נסתיימה הבניה במועד .

באחת מאותן עיירות שכוחות אל אנחנו עוצרים . תמצאו כאן מזכרות שלא חלמתם עליהם וקפה קר באדיבות בעל המקום . אוסף תקליטי בקליט ישנים, לוחות מתכת מצויירים שילמדו אתכם הלכות מוסר . מה גודל המחשוף וכמה מותר להראות מהקרסול. מרלין מונרו עדיין גורמת להזיל ריר בפוסטר נצחי ישן. ג'ימס דין נטקינג קול ואלביס מחייכים גם הם מהכתלים עם ידוענים אחרים של אותם זמנים. תראה מכוניות מתכת מעבר רחוק , תוכל לרכוש מלבושי בוקרים , כובעים ושיקויים למינהם. מיד עולה בתודעתי הסרט הנפלא של דני קיי המוכר "אלקסירים"...
משנפרד מציידים אותנו ברשיון מנויילן המעיד על כך שעברנו בדרך 66 .
הדרך שבה להיות אין סופית , דרך של נוף חדגוני. מעבירים זמן בסרט העוסק במסע פרדות לתחתית הקניון וכל זאת מפני שאנחנו לא נרד. דווקא הייתי רוצה חוויה כזו אבל לשם כך צריך לשהות כאן יותר זמן ולנו אין .הסרט מרתק והנופים מרהיבים . אני מקווה ששני הקונדורים שבחרו לקנן בזמן הצילומים יחזרו גם כעת. הללו אגב בוחרים לקנן כל חייהם באותו קן ומקיימים חיים מונוגמיים אם אותה בת זוג לכל חייהם.
בינתיים עוברים כבר דרך יערות קאי ראב שפרושם הרים הפוכים . צומחים כאן אורנים מסוגים אחדים . עץ אורן שקליפתו דומה לעור אליגטור מדיפה ריח וניל חזק.לשמחתי קריר כאן יותר והסיבה לכך היא שטיפסנו כמה מאות מטרים. לפני שנגיע אל הגרנד קניון אנו מקבלים אותו בחויית אימקס , אותה שיטת צילום מיוחדת לנוף , בצילומים מרהיבים על מסך ענק מיוחד . החוויה שווה 20$ . במשותף ליוצרי הסרט אני מרחפת עם הטייס נוסקת לגבהים ויורדת בערוצים בהם אין שבילים להליכה ויודעת שאת כל היופי הזה אפשר לגמוע רק בעזרת הצלולוייד.
השעה 3:00 .
סוף סוף אני בקניון הגדול ויש לי הזדמנות לתהות על משמעות השם גדול. הוא כל כך גדול כ 800 ק"מ אורכו וגם ממבט הציפור של איימקס אינך תופס את מלוא גודלו . בדחילו ורחימו אני מתקרבת לגדר המצוק ממנו אפשר להשקיף מטה ורחוק . אחר כך בחברת יוקי ואחרים נהלך לאורך אחד המסלולים לכמה מנקודות התצפית המרהיבות . אחדים יחזרו באמצע . יש כאן חברת הסעות מטעם הפארק . אוטובוס לוקח אותך מתצפית אחת לאחרת ועוצר כאן כל 10 דקות . השירות בחינם . שילמת עליו משנכסת לפארק. מכוניות פרטיות אינן נעות בחלק זה של הקניון הגדול.הרעיון יפה אבל אנחנו מעדיפים לטייל לנקודות התצפית בשביל העובר בחורשת אורנים המנומר בצללים כך שאינו מעלה אדי חום כמו כביש האספלט המהווה אלטרנטיבה נוספת .אל לכם לטעות . כאן יש אורנים. כשאתה מתבונן לתוך הקניון וההרים החוברים אליו אינך רואה ירוק , המון שכבות סלע בגווני חום צהבהב אדומים לפעמים ורק למטה הרחק ונמוך תראה חוט כסף אפור הוא הקולורדו המתחתר בבסיסו. מה שכן חשים בו הם אדי החום העולים מהקניון ומצעפים לעיתים את המראות , ואת הצחיחות והפראות הנשגבת. עוד מעט תרד החשכה . כשזו יורדת היא יורדת במהרה רגע אור ולאחריו חשכה מוחלטת . הפארק על מלון האורחים שבו שרוי גם הוא בחשיכה . את הדרך לביתן השינה עושים לפי חוש ובעזרת אורות פנסי המכוניות המגיעות למגרש החנייה . אין זו קמצנות שהרי יש חשמל בכל מקום . זו מדיניות . אתה בטבע התקרב לכוכבים . אין צורך באורות מיותרים שיעמעמו את ברק ניצוצי הרקיע. הטיול על שפת המצוק נותן אותות בשריריי . הלילה הוא ליל מוקדם וטוב.

בשמורת נבחו ישנו מרכז מבקרים עם חנויות שמוכרות מוצרי אינדיינים והוא ממוקם בנקודת תצפית נהדרת על הקניון.למעשה ממוקם מרכז המבקרים הקטן הזה בנקודת התצפית , "Desert View " ששימה בעבר כאסם ומאין מבצר לאנשי הנבחו שהם יורשיהם של ילידים קדומים יותר , אנשי אנסטזי שחיו כאן לפני 20,000 שנה ועזבו את האיזור בשל בצורת מתמשכת.

הנוף כמובן מדהים וגם מוצרי החנות נאים מאד.

מאד עייפה אני כי קמתי בארבע לפנות בוקר לצפות בזריחה מעל הגרנד קניון . היא היתה יפה ומרשימה כמו שציפתי לה. בחוץ שרר אוויר קר והיה עדיין חשוך ורק משהתקרבתי לשפת המצוק חשתי בגלי החום האדירים העולים מתחתית הקניון פרי תולדה של אמא אדמה המשמרת את להט השמש כאן כבר מאז היות הקניון קיים.לא הייתי היחידה שהגיעה הנה . אפשרות לצפות בזריחה מעל הקניון הזה קוסמת כנראה לרבים ובכל מקרה אין אתה מצוי בקרבת טבע נשגב כזה במהלך חיי השגרה שלך . לחווית הבוקר נוסף ריח גללי החמורים שהובילו קבוצת מטיילים , צוהלת , בטרק ארוך לתחתית הקניון . אני מתבוננת בהם בקנאה מהולה בהגיון פשוט המשדר לי שבמשך היום הלוהט אולי אין זה התענוג הגדול ביותר לשבת על גב חמור וכל מה שאתה חפץ בו הוא מזגן או צל . מאחר ואי אפשר למצות את הקניון הגדול רק מהצצה בו משפת המצוק המשכתי את חוויית הקניון המוקדמת הזו בהרפתקאת הליקופטרים . קצרה מדי לטעמי. הנוף של הגרנד קניון חולף מתחת לרצפת ההליקופטר שבקידמת המסוק היכן שיושב הטייס וגם אני במזל של אותם פוקסים נחשבים , לצידו . התצורות הגיאולוגיות מרשימות וההתרשמות הכללית היא שאתה טס מעל נוף צחיח. כל צבעי המדבר ותצורות הסלעים המוכרים למטיילי מדבר מרובדים שכבות שכבות בתוך הערוץ העמוק. אי אפשר להגיע בטיסה מסוג זה לאותם המקומות של סרט האימקס אבל חווית הטיסה נחמדה . להרף חשתי כמעט כמו הקונדורים , כמותם מרחפת מעל פסגות שרגל אדם לא דורכת בהם בדרך כלל.

יעדנו הסופי להיום הוא אגם פאול שנוצר בשל סכר שהוקם כאן. הדרך לאגם חוצה מדבר רחב ידיים המכונה "המדבר הצבוע " וזאת משום ששכבות הקרקע שבו מוערמות אחת על האחרת בצבעים של חומים למינהם , אדומים ,אפורים צהובים , ורודים ולבן גירי. כך נוסע אתה כשעה והמדבר הזה אינו נגמר . המדבר נראה ריק. פה ושם עדות לקיום בני אדם במקום. אלה בעיקר אינדיאניים משבט נבחו הבוחרים לדור במגורי מאהלים , ובריחוק איש מרעהו . פתאום יופיע הטיפי אותו אוהל אינדיאני הדומה לקונוס שבו מקיימים הנבחו עדיין את מפגשי הטקסים שלהם ואורחות הכנסת האורחים שלהם מזכירות את אלה של כל הנוודים . תראה גם מבני חושות וסביבם אותם מכלי פלסטיק לאגירת מים . אמנם אין הם נושאים את מיכל המים על הראש ואינם מהלכים יחפים קילומטרים בכדי להביא את נוזל החיים למקומות מגוריהם כי היום יש טנדר [Pick Up ] . הנוהג כשאתה מבקר אינדיאני בטיפי שלו לשבת מאחוריו בכדי לא לחמוס לו את החום העולה מהאש שהבעיר.

רבע דולר הוא המחיר שהם משלמים עבור 250 גלונים של מים אותם הם אוגרים במכלי פלסטיק ענקיים ועושים דרך של 40-50 מיילים כל פעם שהמים אוזלים. ארוע זה מתרחש פעמים אחדות במשך כל שבוע. כך מקיימים הם את עדרי צאנם ומספקים את תצרוכת המים האישית . צאן במדבר אני מהרהרת , גם משה רבנו היה רועה צאן לבן הארמי במדבר ותראו מה יצא ממנו ....הם בוחרים לשמר אורח חיים של ריחוק ונפרדות וחיים בקבוצות קטנות . חושבת אני שאולי המדבר אינו יכול לקיים ריכוזי נוודים גדולים . כאן מרחבים עצומים ואפשר להתפרש בהם. אורחות חייהם הינם של חברה מטריארכלית. הכל שייך לאשה . אין הם נוהגים להתגרש אבל אם נמאס לגברת הבית מהבחור היא פשוט מוציאה את חפציו ומה שתחשוב לחלוק עימו אל מחוץ לדלת ושיילך. עורכי דין לא ימצאו כאן עבודה מרובה וכל סכסוך או בעייה נפתרים על ידי השאמן או בורר מטעמם. אין זה נהוג לפנות לערכאות חיצוניות . המסגרת האחרונה בשיפוט היא מועצת נבחו. .

עולה בי המחשבה שהמדבר בעצם היה מקום לגדילה רוחנית ומפלט מרעש חיצוני אצל רבים לאורך ההיטוריה אבל הנבחו כמו שאר הילידים לא הצליחו לשמר עצמם מפני פגיעת האלכוהול שהביא עליהם האדם הלבן . רבים מאלה חסרים את הגן שיעזור להם להתמודד עם אלכוהול והם פשוט הופכים אלכוהוליסטיים . לא תמצא כאן אפילו בקבוק בירה. האלכוהול אסור בשמורותיהם ורק עכשיו חודרת המודעות של נזקי האלכוהול אל אנשיהם. ארוכה עוד הדרך במערכה הזו . הם בעצם די אומללים מאחר ונקרעו מאורחות חייהם המסורתיים אותם הם יכולים לקיים רק באזורי הספר המבודדים הללו . כל מוצריהם היפים המתחילים לצוף על דוכני המכירה בחנויות , נמכרים כדי לעזור לאנשיהם .

בין הרהור אחד למשנהו כשהנוף המדהים נפרש במשך שעות הנסיעה הרבות החולפות עלינו, נבוא בפאתי אגם פאול הנוצר כתוצאה מסכר בקניון גלן . פתאום התמלא המדבר באנשים . החום כאן בלתי נסבל כמו באגם הבסו. אגם זה מהווה גם הוא אטרקציה תיירותית . אלפי מכוניות , סירות רבות במרינה הגדולה ונופשים שבאו להעביר כאן שבוע בטיולים ובספורט מים . המתחם ענק כמה בלוקים של מבני חדרים , ממוזגים . עבור השמוש בציוד שבתוכם הכולל סדינים מגבות וסכו"ם אמורים האורחים לשלם בנפרד . הדבר הזה אינו מפריע אותם מלהגיע הנה עם ילדיהם וחיות המחמד שלהם. כדי להגיע לכאן יש לשלם אגרת כביש בסך 100$ ולכן החופשה כאן צריכה באמת להיות מעניינת בעיקר עם תוסיפו להוצאות את מחיר הדלק שהכל קובלים עליו שהוא מאד גבוה וכידוע מכוניות אמריקאיות הן מהסוג הזולל דלק.את כל האינפורמציה הזו אני סופגת מאחד האורחים , מלטפת את הכלב החום שלו ומתגעגעת לחמד שלי.

אותנו גוררים לצורך תצלום קבוצתי בנוף המדהים . לשם כך ממוקמת כאן במת צילום . ספסלים בשלושה מפלסים בכדי להכיל קבוצת אנשים גדולה באותו פריים שתתפוס המצלמה. עומדת כך בחום הלוהט ומתקשה לנשום.

יוצאים להפלגה על האגם . יופי אני חושבת לעצמי אולי נתקרר קצת . לא כך הוא השמש הקופחת גורמת לי לתופעות התייבשות , דהיינו כאב ראש נוקב וסחרחורת . הקירות הצרים של הקניון אליו מועדות פנינו לוהטים ומעלים את הטמפרטורה בעוד כמה מעלות . אוי לחשוב שרציתי טרק חמורים , יש אלוהים כנראה שמנע את החוויה הזו ממני .8 בקבוקי מים אגמע בצל תא הקברניט ותהא נחוצה לי שעה ששופכים עלי המים המתייבשים ומתאדים מיד לפני שאוכל לתפקד מחדש. בזווית עיני רואה אני קירות קניון צר , וריצודי אור מהשתקפות המים עליהם. לצערי רק ממרחק , בצל שמספק תא הקברניט מאחר ולסירה הזו אין מיזוג וסככת צל להמלט אליה. הסירה מלאה מטיילים מלבדנו . הכל מתרגשים מהמראות ובערפול חושים אני שומעת את קריאות ההתפעלות שלהם . ביינתיים עומל קשות להחזיר אותי לחיים ריינג'ר אחד המבין בענייני התייבשות .לא אצטרך עירוי נוזלים תוך וורידי לשמחתי אבל את המראות היפים הללו אקלוט רק בשמץ .האמריקאים בכל זאת מסודרים וכשאנו יורדים מהסירה , מטפסים בשביל תלול כמאה מטרים מחכה בקצהו טנדר הלוקח אותי לחדרי המצוי בגוש בניינים C . אין גופי יכול לספוג ולו קרן שמש נוספת היום.

מעולפת וחסרת כוח אני צונחת על המיטה ומחצית שעה נוספת תעבור עלי טרם יגיע איש התחזוקה בכדי לסדר את מיזוג האוויר שבחר לא לעבוד דווקא בחדר שלי. איך שהוא אני מגיעה בערב לחדר האוכל המקסים , הצופה לנוף האגם. כאן אתה צריך להזמין מקום מראש ולא תאלץ להמתין שעה ויותר לשולחן פנוי . הארוחה נהדרת . לפחות החוויה הזו בסדר. כמו חמד שלי שאחרי שהיא אוכלת מקבלת פרץ אדרנלין , מכשכשת בזנבה ורוצה להתרוצץ , פרץ האדרנלין וההתאוששות החדשה הופכים את השעה הבאה לשעת כביסה. יש לכבס את כל זוגות המכנסיים החולצות והגופיות מאחר ומזיעים כאן ו"הורסים" בגדים למכביר. את הכבודה הזו הנפרשת המרפסת אאסוף לאחר מחצית השעה. כל הבגדים יבשים וקשים כקרש , דבר המקשה על גיהוצם אלא שהכלל הידוע אומר שבכדי להרגיש בן אדם צריכים להיות לך כמה בגדים אלמנטריים הזמינים ללבישה ומרעננים את מראך כשהמצב לא נוח בלשון המעטה . " המדריך לטרמפיסט בגלקסיה " יאמר לך שאתה בעצם נזקק למגבת בלבד כי היא האביזר שיסדר לך מראית הולמת . מראית חיצונית שתהדהד את המראית הפנימית . כשיש פתרון פשוט שכזה לתיקון מורל ירוד אין צורך להתלונן בשל זוטות קטנות כמו קשיי גיהוץ .

פעילויות בית אלה מסתיימות והמיטה שעליה הפכתי את תוכן מזוודתי , פנויה לשינה.

מתעוררת באמצע הלילה . צינה אחזה בי . מוצאת שמיכה נוספת וצוללת בחזרה לשינה . את המזגן אין בדעתי לכבות.

יום העצמאות של ארצות הברית היום , הרביעי לחודש יולי.

מצויים אנו היום בצד הפראי של קניון גלן. מה שמפרנס את המים הזורמים בקניון המדהים הזה הוא הקולורדו . אין הוא סואן כאן כי סוכרים אותו במהלכו בכמה מקומות. קוראים לסדר את ענק הטבע האדיר הזה . בתוך זודיאק ענקית המורכבת מארבע אבובי גומי מחוברים ולה מנוע קטן שמפעילים מעט , אנחנו יושבים . יש כאן נוף נהדר . קירות הקניון קרובים אחד לשני והקניון צר ומתפתל. אתמול חלפתי על פני הרמה של המדבר הצבעוני , היום נעלם הוורוד והקירות מפוספסים בצבעי חום ושחור.

הצבע השחור , מה שמכונה כאן הפוליטורה של המדבר, נוצר כתוצאה מפיעלות של מינרלים ואצות שיש להם קשר סמביוטי מיוחד. בין הנקיקים עפות ציפורי טרף . ארנבות אחדות עוסקות בשגרת יומן על מדפי הסלע , תוך מעקב ומשמר אחר הצל האימתני של ציפורי הטרף החגות בעצלתיים ממעל. הצמחיה דלילה , פה ושם מלוח על המים . אלפי זהרורים וריצודי אורות , כתמים של אדום כתום , צהוב , חום וירוק משתקפים להפליא במים הצלולים. אנחנו מזגזגים מגדה לגדה . מנוע הזודיאק דומם וגם המדריך אחרי שסיים לספר מה שסיפר. שמיים חסרי עננים משתקפים בתכלת וכחול עז, היכן שמוצלל , כמעט שחור , בערוץ הקניון . מפעם לפעם תראה כאן דגים . מותר לדוג כאן רק דגים מגודל מסויים ומעלה. רווח כאן המנהג להשליך את הדגים בחזרה למים אחרי שנדוגו. לא תראה כאן נפש חיה מלבד ועוד כמה סירות זודיאק מלאות בטיילים , המזגזגות גם הן בעצלתיים .

בכדי להגיע לקניון גלן יש לחצות מנהרה חפורה חשוכה לגמרי , היורדת מטה ממרומי הרמה בואך להיכן שהוקם סכר גלן. אין זה פשוט כל כך. אתה נכנס לאוטובוס מיוחד , משאיר את כל חפציך שיועברו בנפרד , מצוייד רק במצלמה. עבור ספר רישום נזקקתי לרשות מיוחדת בכדי לקחתו עימי . בדיקות בטחון קפדניות נערכות כאן , אפילו את סוללות המצלמה נתבקשתי להראות.

במנהרה זו אתה נוסע עשר דקות . כל כמה מאות מטרים ישנו חלון הקורע את רקמת הסלע לאפשר איוורור . אין מה שיאיר את הדרך . החשכה רבה . מנווטים בעזרת פנסי הרכב. "פלא הנדסי זה" נכרה על ידי הילידים במקורו והיה אחד מאותם אמצעים שאיפשרו להם להגיע לערוץ הנהר. אין זה מובן מאליו לשוטט כאן . הצוקים נישאים והגישה לנהר איננה מצויה אלא במקומות מסויימים . מפרסי הפרסה המדבריים ובעלי הכנף אינם נזקקים למנהרות ואכן יש כאן אחדים כאלה . בני הנבחו היו יורדים לערוץ הנהר רכובים על חמורים שהם טובים יותר מן הסוסים למטרה זו . כל ירידה כזו היתה כרוכה בקושי מאמץ וסכנות.

הסכר מרשים בגודלו . אותו קיר בטון קעור העוצר מאחוריו נפח מים אדיר ומספק אגב כך גם חשמל אינו נראה לי מכוער כמו שדימתי לעצמי . אפשר לחשוב שמישהו הגיף דלת ענקית בין שני קירות קניון נישאים . הקיר הזה גולש מעדנות אל תחתית הקניון . שעה ומחצה של שיוט דומם יחלפו בנוף המדהים . אין צורך בדיבורים . הכל מאזינים לקלולת הנהר והטבע המעופף.

הפוגה נערוך על רצועת חול צרה , מיני חוף . אחדים פרשו מחצלת , יש רוחצים במי הנהר הצוננים . מאחר ולמודת נזקי שרב אני, הריני מקפידה לשתות ושופכת על עצמי בקבוקי מים אחדים . בגדי מתייבשים תוך דקות.

שוב נמצאה האנרגיה לצייר . ברצועת חול צרה זו הזרועה צמחי מלוח ובהמשכה מערה בסלע , צולמה גם אחת הסצינות של הסרט אינדיאנה ג'ונס .

באמצע השום מקום הזה אחרי שנסענו שוב כ 50 מייל באוטובוס מחורבן בחום רב ומזגן מושבת , עוצרים . עיירה.....

שתי מזללות , כמה ריבועי דשא מטופח המדמים גינה לפני בתי מגורים אחדים ומגרש גולף . מי לעזעזל בונה כאן מגרש גולף . מתי משחקים בו כשהחום לוהט . משום מה גולף ואינדיינים משבט נבחו אינם מתמזגים אצלי יחד בתודעה.

הקיים קיים ואין להתווכח עם עובדות , מה גם שמספרים לנו שיש קליינטים למגרש הגולף הזה ובדרך כלל הוא פעיל לפנות ערב.

שם המקום הזה שיש בו בתים אחדים מסתבר הוא , העיירה Page [דף]. גודלה כגודל אות אחת בדף ריק.

לא נפקד השלט האמריקאי המצוי Mind your steps באוטובוס המצ'וקמק שלנו וההפוגה לכריך מהיר היא בבחינת מותרות ובכלל כאן נחזור לאוטובוס התקני של גלובוס תיור.מדוע לציין עיירה סתמית זו? אליה נישא עינים הלילה. זיקוין דינור של יום העצמאות יירו מכאן. בלילה אחרי שניסתי בחברת יוקי את הפיצרייה העלובה שמעלתה היחידה היא מקום תצפית טוב , מצאתי עצמי מתבוננת בזיקוקין דינור המתפצחים במרחק 50 מייל ממקום מושבי. גם במקומות אחרים על פני מרחבי השמורה הופיעו זיקוקין דניור ולפתע הפך מוחשי קשר העין הנוצר באמצעות מדורות אש טרם המצאת אמצעי תקשורת מתוחכמים יותר . קשה לתפוס בשגרת חיים עירונית צפופה איזה מרחבים יכולה לקלוט העין כאשר היא פנויה מהתבוננות ב"הפרעות המודרניות" של עידן החשמל והאנטנות הסלולריות.חולפת שעה של התבוננות ההופכת משעממת ואנו חוזרות . העצלנים שביננו שמרפסות חדריהם פונות בכיוון פייג' הומות. גם על הדשאים המועטים יושבות חבורות חבורות . תשמע פרצי צחוק אצל הצרפתים הרעשניים וגם כמה איטלקים מצאו סיבה למסיבה. יפניות אחדות בהופעה מאופקת מנומסת מסתודדות אף הן , צופות במופע של זיקוקין בצבעי אדום כחול ולבן , כצבעי הדגל האמריקאי ובתוספת רבה של הבזקי צהוב אופייניים לזיקוקין דינור. יש השותים וודקה זולה בתוספת מתוקים דביקים . רק המנגל חסר. גם המרינה לבשה חג . בעלי היכטות האירו את סירותיהם . חסרים לי הדגלים המתנופפים המצעדים והנאומים ואיפה הטקס של הר הרצל ? אינני יודעת איך בדיוק נחוג החג הזה באמריקה.

יש מי שילך לבר הסמוך לחדר האוכל הנפלא ויש מי שייצטייד בחולצה או מזכרת אחרת נוספת בחנות העמוסה כל טוב של מתחם הבניין הראשי שבאתר.בעייפות מאתרת אני את החדר. המקום מואר לא לדאוג , רק מפלס הוודקה וארועי היומיים האחרונים הופכים את הצעדים למאין גרירת רגליים עצלה.

לילה טוב.

יום חדש לנוף חדש.

אנחנו במדינת יוטה . גם למדינת יוטה יש את המוזרויות שלה. חולפים אנו על פני עיירה שתושביה מאמינים בריבוי נשים.

אחדים יפרנסו שלוש נשים . הילדים אינם לומדים במוסדות מסודרים אלא בבית , לימודים אלמנטריים , בכדי לא לחשוף אותם לנוהגי החברה המקובלים בכל ארה"ב . הילדים אינם תמיד בריאים בשל קרבה גנטית כתוצאה מנישואי קרובים. קיימת האם הביולגית והנשים האחרות הן אמהות אחיות. אמהות נשים הרוצות להמלט מאורח החיים הזה אינן מורשות לקחת איתן את הילדים . הללו לא יכולות להעזר בבדיקות D.N.A בכדי להוכיח את אמהותן מאחר והגברים לא מוכנים לעבור בדיקות כאלה.

בהגיעם לבגרות מינית [ אחרי 8 שנות לימוד] מוגלים הנערים מן הקהילה וננטשים בערים מרוחקות כי המבוגרים אינם רוצים לחלוק את הנשים עם הצעירים האלה. כמה עצוב לגלות חברה הומנית הנוהגת כמנהג חיות הבר. הילדים הללו נקראים " הילדים האבודים" וקיימות היום מסגרות מתנדבים המנסות לאתר אומללים אלה , לשקמם ולחנכם לסגנון חיים אחר.

פלג שנפרד במקורו מן המורמונים הם . גם בריגם יאנג מנהיג המורמונים הנהיג בתחילה ריבוי נשים . לו עצמו היו 17 נשים שקיים אותן ואת 47 צאצאיו דואג לכל מחסורם. בריגם יאנג האמין בחינוך לכן נהג לדאוג גם לחינוך והשכלה . על כל פנים הפולגמיה הוכרזה על ידי המורמונים כלא חוקית ב 1860 .

יש עוד כמה קהילות משונות בארה"ב . המדבר מוליד מוזריות .

האיימישים מטבילים את אנשיהם רק ברגל אחת מאחר ולא עם הוולדם הם חיים ,יש להם מעגלי חיים נוספים. האיימישים מנהלים חיים פשוטים צנועים וערכי המשפחה זוכים בקדימות ראשונית. איימישים אינם צופים בטלוויזיה .מסתדרים כמעט ללא חשמל ונוסעים במרכבות . מכוניות עלולות לקחתם רחוק מבתיהם ומאורחות חייהם הפשוטים.

יוטה היא מקום יסוד תנועת המורמונים. היא גם המדינה היחידה שבה הדת והמדינה אחת הם . הסמל של יוטה הוא השחף וזה מפני שכאשר הגיעו המורמונים ליוטה הם שתלו גידולי חיטה ותירס. להקות ארבה ענקיות חיסלו את היבולים ולא עזרו האמצעים להניסם . מי שגבר על הארבה היה השחף , הללו מהווים מעדן עבורו . התפללו המורמונים והתפללו , עברה להקת שחפים ענקית שבעצם נודדת כאן כתמיד במעוף החורף שלה , וחיסלה את הארבה. זכה השחף להיות סמלה של יוטה . השחף עוף מרחבים הוא . יוטה ארץ מרחבים היא .

אנחנו מתקרבים לאיזור תצורות סלע מיוחדות המכונות Hoodoos . כמו נטיפים גדולים גבוהים נראים הסלעים . תופעה זו נגרמת מאחר ויש כאן שלושה מחזורי קרה והפשרה כל יום, במשך תקופת החורף. כל האיזור הזה היה פעם ים. אבן הגיר שהתרבדה שכבות שכבות נסדקת לזקיפים מרשימים אלו.

טרם שנגיע לברייס קניון המשופע בתצורת סלע זו אנו חולפים בדרך מס 20 שנחשבה לאחת הדרכים היפות בואך לפארק.

בדרך 20 חי ופעל בוץ' קסידי הלא הוא רובין הוד האמריקאי. קסידי החל דרכו כשודד בנקים אחרי שבנקאי אחד רצה לנשל ישישה אחת מחוותה מאחר ולא יכלה לעמוד בתשלום חובותיה. קסידי החליט לשדוד את הבנק ,להסיח את דעת הבנקאי מהחוב ולתת את הכסף לישישה. הבנקאי בא לגבות את כספו בכדי לכסות על הפסדי הבנק . מה ששילמה לו הישישה היה כספו השדוד ממילא. משחזר לבנק גילה שנשדד מחדש אבל הפעם לא הוחזר כספו. קסידי למעשה לא הרג איש מעולם . הוא וחבורתו מצאו מקלט בבוליביה. סיפרו שנהרג שם בקרב יריות אלא שאחותו מספרת שאת אחרית ימיו בילה באיזור זה אליו חזר בכדי להיות קרוב לאמו ואחותו. מי שגופתו נמצאה הרוגה ברחובות בוליביה היה אדם אחר. מעולם לא היו הוכחות גנטיות שאכן בבוץ' קסידי מדובר. בספרה טוענת אחותו שסיפור הכנופיה הבוליביאנית היה סיפור כיסוי שאיפשר את חזרתו של בוץ' לארה"ב באחרית ימיו.

מה שתופס את כל תשומת הלב הם המראות החדשים הנגלים בברייס קניון . עליהם אנו משקיפים משלוש נקודות תצפית .

טיול כשאתה רכוב על סוס בתחתית הקניון ואפילו מסלול הליכה רגלית הם חוויה נשגבת . לצערי אני שוב יכולה רק לדמיין את מראית ההודוס האלה ממבט קרקע אל על. תוהה אני לפרוש השם המוזר הודוס שמקורו אינדייאני. אנשי פאיו שהאל שלהם הוא הקיוטי התנהגו לא יפה והיה בדעתו להשמידם . שלוש פעמים ויתר להם הקיוטי ולבסוף שלל את זכותם להתקיים כאן בשל חטאיהם הכבדים והפכם להודוס , [זקיפים ] . הרי לכם סיפור סדום ועמורה בגירסה אינדאנית ואל תאמרו שאין אמיתות אוניברסליות.מאחר ומצבור הזקיפים מעורר את הדמיון ניתנו שמות לאחדים מזקיפיו . בעיניי הוא נראה כעיר רפאים אבודה מוזרה ולרגע ידמה לי לכינוס גדודי אנשים דוממים , יש מי שיזהה כאן אפילו את צדודיתה של המלכה ויקטוריה שקשה להתעלם מכיעורה. גם אברהם לניקולן מתכבד בזקיף משלו. אפילו שלושת הקופים של מקדשי אסיה [ לא רואה, לא שומע ,לא מדבר ] קיבלו דבוקת זקיפים לזכותם. מתבוננת אני בזקיפים הנישאים דרך משקפי השמש מכוסי הפולריזיציה של ג'קי . לפתע העולם צבעוני אחרת , כל הצבעים נתחדדו והשמש עושה כאן פלאים בקרניה המשתברות , בעדשות מקטבות האלה .

את שארית הטיול אערוך מצויידת גם אני בזוג משקפי שמש נפלאות שכאלה , תורמת למאמץ הרכישה 200$ וזה יהיה עוד אחר מאותם פוקסים נחשבים שהרי טרם ברייס קניון לא היה עולה בדעתי להצטייד בזוג נפלא שכזה.

סיומו של היום יחלוף בנסיעה קצרה עד אתר השינה שלנו במבואות פארק ציון ,שבו אין מתקני לינה .

ברייס קניון קיבל את שמו מאבנעזר ברייס , מורמוני אחד שנשלח להקים כאן חווה. חוות פרות אי אפשר לקיים כאן אבל נפלאות תצורות הטבע המדהים הזה ישארו כאן לצמיתות אני מקווה .

אתר הלינה שלי המצוי בספרינגדייל הסמוכה לכניסה ציון פארק , נפלא .

ציון פארק עתיר שטפונות כי האדמה מאד קשה ואינה מחלחלת לכן במראה ראשון מהמם יש לך תצורות סלעים ענקיות וסביבם הכל פורח בירוק רענן וצהוב ומצויים כאן אורנים קשים חדי מחט .כדי להגיע יש לחצות מנהרות אחדות החצובות ברכס ההר , חשוכות וארוכות מהן אתה מגיח לגן עדן. גם העיירה נחמדה ואני מוצאת שביל קטן להלך בו לגדות הנהר אחרי ארוחת הערב. הטיול קצר כי מחשיך כאן במהרה שהרי בערוץ הקניון בתחתיתו אנו מצויים והשמש מסתתרת במהרה . כבר חלפו מספר ימים ועדיין אינני זוכרת את שמות אלה עמם אני חולקת את השולחן החגיגי ואויה לאותה מכשלה. מכל הקבוצה אזכור רק את יוקי ופיי ואלכס הלא הם זוג אוהבי ישראל החדשים שיאמצו אותי לחברתם. בעזרת המדריכה נודע לי שאת ארוחת הערב חלקתי בחברת ג'יקוב הילד המצוי תמיד אצל מסוף מחשב מזדמן, אותו אני פוגשת ממתינה לתורי באינטרנט , אמו פלור שיורה משפטים בצרורות בספרדית, המדברת עם אחותה בטלפון ומספרת לה בהתלהבות על המראות של ברייס קניון וההודוס , והאב שהוא בכלל אב חורג מזדקן וכבד שפה בעל חזות נורדית , את שמו כבר שכחתי.....וכולם מתגוררים בקנדה.

לילה טוב.

השכמה של 5:00 בבוקר מוציאה אותי בחשק גדול לטייל על שפת הנהר ולצייר.

השבילים כאן אינם מסודרים ופראות שורה בכל מקום . אפשר לשמוע את רחש המים בנחל הקטן . את שיחת הציפורים וזמזום החרקים . עורבים שחורים ענקיים שישמעו קול קרקור חורק וצורמני , חוצים את מרחב השמים . גשר קטן הוא מקום נפלא להציץ את שני קצוות הנחל לפני שיעלם בערוצו בפנית עקלתון שובבה. בבריכה הנפלאה באו לאכול שקנאים . מרתק לראותם בעשייתם . עומדים ללא נוע על רגל אחת ובהרף ינעצו מקור וישלו שלל, וחוזר חלילה. ואני מציירת.

חתול כתום פרווה שהגיח ובא להציץ מתחכך בתיקי מזכיר לי שצריך לחזור ולהתחבר לנוהל הקבוצה המדוקדק.

הבוקר מוקדש לטיול בתוך מסלולי הפארק. הדרך משולטת היטב וקרוניות פארק מעבירות אותנו לנקודת המוצא. אין כאן זכות כניסה לשום רכב אחר . הרעיון נפלא , המכוניות הללו נעות על חשמל וכל הכבישים סלולים כאן מאבקת אותה אבן אדומה המצוייה כאן בשפע בכדי להתמזג באופן טבעי עם צבעי הפארק. סוף סוף יש לי הזדמנות להביט מלמטה למעלה.אני בוחרת במסלול המרוחק ביותר והיפה ביותר המכונה שביל ההצרויות מאחר והוא מוביל אותנו עד להיכן שהערוץ הופך צר ממש והדרך אינה עבירה אלא בתוך הנחל . אין זה נחל עמוק . זרוע הוא שברי סלע גדולים וההליכה בו קשה . השביל חלקלק ולכן אין מרבים לתייר בו. ישובה על בול עץ באמצע הנהר מפנה אני זמן למותרות הציור. בחזרה ממהרת אני בין צללים ועשב רך וצמחי דודא אחדים הרעילים למי שאינו יודע איך להשתמש בהם ומשמשים כמעורר חשק ופריון אצל האינדיאניים . המסלול הבא בו אני יורדת מן הקרונית אחרי הליכה של כשעה הוא הקניון הנוזל . גם כאן תצורת מסלע מעניינת באחד המדפים העליונים של הסלע בוקע מעיין הנשפך מטה כוילון רסיסי מים וסביב תלויים שערות שולמית ושרכים אוהבי אקלים ומשטר מים כזה. הם קוראים לו גם סלע הגנים התלויים . יופיו של המקום ויחודו הוא בצורת פריצת המים מתוך שכבה אופקית רחבה. מזרקת נוי טבעית. על הקירות פסיפס צבעים של חום שחור אדום צהוב ולבן קרם האופייניםם להרכב הסלעים כאן. כל כך נהדר כאן שאפשר להתפנק בעוד רישום אגב זלילת גלידה .

בצהרים נעזוב לכיוון לאס וגאס. לפני כן נחלוף על פני סנט ג'ורג , עיר מורמונית נוספת שנוסדה על ידי בריגם יאנג. בריגם יאנג נשא את נשותיו לא לשם תענוגות המיטה , כך יאמר לך , אלא בשל פריון. לפי אמונת המורמונים אינך ראוי בכניסה לגן עדן שהוא אגב יהיה בפלנטה הזו לאחר שהעולם שאנו מכירים יחרב, אלא עם הולדת צאצאים. נשים אינן יכולות ללדת מבלי להיות בקשר עם בני המין השני כך שבריגם יאנג עשה להן טובה ועודד גם אחרים לעשות כמוהו טרם שפסק המנהג הזה. בסנט ג'ורג מצוי אותו" מיין סטריט" סביבו מסודות הלימודים הכנסיות ובנק ציון הדואג ללקוחותיו המורמוניים היטב . עיירה קטנה מטופחת עם בתים קטנים נאים . אפילו שלוש אונברסיטאות מורמונית נחשבות מאד ברמת ההשכלה שתקבל בהן יסד בריגם יאנג .המורמונים מאמינים שמלאך מוזהב הביא את לוחות הברית לתרגומו של בריגם יאנג כשהאחרון זכה להארה ולכן בכל מקדש תמצא את המלאך המוזהב . מעוזם העיקרי הוא עדיין בסאלט לייק סיטי אבל מרחקים מהווים מכשול קטן בעידן המודרני וגם כאן כמו שם נוהגים אותם כללים . "מעשר" של שתי שנות עבודה התנדבותית ו10% מהכנסתך כל עוד אתה מורמוני לטובת מוסדות הקהילה והכנסיה,הוא חוק בל יעבור. דבר לא השתנה באינטרפרטציה שצריך לשלם עבור הזכות להימנות על קהילה רוחנית תהא זו הכנסיה הנוצרית או זו המורמונית . שתיהן בנו כנסיות ואצרו אוצרות.

את העיר הזו אנו חולפים במהירות ואודות המורמונים כבר ידעתי וספגתי מטיולי הקודם . שלוש שעות של מדבר שומם וחם , מונוטוני עלוב , לפנינט נמתחים שני כבישים ישרים הלוך , חזור . אנחנו בהלוך.

אחרי נסיעה משעממת מגיעים לעיר החטאים לאס וגאס.

כך באמצע הכלום הקימו מצבור היכלות מדהימים לאורך מייל הנכונה ה Streep , מלונות פאר ובתי הימורים .

זו עיר הפנטזיות . עיר של מימוש חלומות לאחדים ושברון כיס לאחרים . מלבד הימורים יש כאו גם תעשיית חתונות ובעיר אחרת רינו הגה מושל יוטה עיר שתספק את הנוחות שבגירושין קלים ומהירים . הרי לכם גחמה של מושל חכם וכלכלן טוב.

בהתחלה טועמת את לאס וגאס רק דרך האוטובוס כי חציית הסטריפ אורכת זמן מה. המון מכוניות יש כאן. אין לי התנגדות כלל לסיור הממונע האיטי הזה , מתבוננת בעיניים קרועות בכל המבנים המדהימים שרב בהם הפסטיק והנוצצים . משתכנת במלון קזינו אי המטמון Tresure Island . זה לא מלון . זו עיר . כאלה מקומות מהלכים עלי אימים .כדי להגיע לקבלה או למעליות המלון ואפילו לתאטרון אתה חייב לחצות את הקזינו . מאות מכונות מזל ערוכות כאן טורים טורים כל אחת מצלצלת את ציצולה שלה . בערב אראה כאן את המופע מסתורין של ה Cirqe de Solil או קרקס השמש בעברית פשוטה . אחרי שהייה חפוזה יוצאת אני למדוד את הסטריפ .תוכל לחלוף על כולו במהרה אלא שהוא מלא אטרקציות ואני מציצה במלון וונציאן שממולי , נוגסת ברעבתנות בבלג'יו והופעות מזרקת המים שלו , חוזרת דרך קיסר מתנשפת וסחוטה מחום של 40 מעלות פלוס .

מופע קרקס השמש עוד מתחיל טרם ההצגה עצמה . לפתע נערם תור ארוך של אנשים המסתעף ומזדחל עד לקזינו . כולם עומדים בתור להכנס וגם אני בתוכם . כרטיס למופע הזה אינו זול אבל המופע הזה הוא מסוג אותם מופעים שתזכור לשארית ימי חייך . עד שכל הקהל מתיישב במקומו [מסומן ] משעשע אותו ליצן בעזרת פופ קורן ותעלולי שובבות כמו ,להפקיע את בת זוגך לרשותו או לשפוך עליך פופקורן ממיכל בגודל אדם. משמחשיך האולם תוכל להבין שתפיסת הבמה כשטוחה ומולך היא תפיסה שחלף זמנה . במערכת הידראולית שקטה ויעילה הופכת הבמה לבמות , רבות .חלק יורד מטה חלק מטפס מעלה . גם מאחוריך יופיעו בדרנים . השימוש בתאורה גם הוא מדהים . לפתע שרוי אתה בקליידוסקופ של אורות המאירים את הבמה שהתפרקה מוזיקה מדהימה מושמעת גם היא . הקול הרועם הבוקע ממערכת ההגברה אינו מפריע לי כלל , כל כך תרותקת אני למתרחש. שבה הבמה ונתאחדה . יש כאן קטעי הומור ופנטומימה תינוק מגודל מפליא להצחיקנו אגב מלמול של ג'יבריש, דהיינו קולות חסרי תוכן מילולי המשמיעים תינוקות . לבד מהיותו שחקן המתנועע היטב על הבמה ראוי היה בדרן זה לקבל שבחים על השימוש המוכשר שעשה במיתרי הקולו . יש אקרובטיקה ולוליינות ומעשי כשפים. הכוריאוגרפיה והתלבושות תואמים להגדרת המיסתורין , מאחר והם עשירי צבע וצורה ודמייוניים בצורה מוטרפת ומצליחים לעורר את אווירת המסתורין . לכשייסתיים המופע אחרונה אני לעזוב את האולם מוחאת כף במרץ ומשתהה , ישובה במה שהוגדר על ידי הכרטיסנית Best available place .מתמוגגת מהנאה.

לילה טוב.

הבוקר אינו מקודש דווקא ללאס וגאס אלא להובר דאם הוא אחד הסכרים המפורסמים בעולם . במכונית קטנה פונים אחדים מאיתנו לסיור מודרך במקום .סכר זה הוא בבחינת פלא הנדסי . בנו אותו במשך ארבע שנים בשנות השלושים של המאה הקודמת . היו ויכוחים ומריבות מי ישלם ומי יהנה מהמים והחשמל בסוף בנו אותו במשותף אחרי התערבות הממשלה מדינות קליפורניה יוטה ואריזונה. הסכר הזה כבר מזמן כיסה את הוצאות הקמתו. עכשיו גם סוללים כביש גישה אחר ובעוד מספר שנים יהפך הסכר לנגיש רק כאטרקציה תיירותית. מזל שהגעתי הנה . מאחוריו אגם Mead הגדול הנוצר מסכירת הקולורדו . בזכותו נהנית וגאס עיר האורות הנצחיים הן מחשמל זמין והן ממים יקרי פז. כשנבנה היה שכר הפועלים 4$ ליום ורק שני ימי חופשה לשנה , חופשת חג המולד וחופשת יום העצמאות . המון אנשים עבדו בו רשומים תחת שני שמות מאחר ורצו להרוויח יותר. באופן רשמי נספו בבנייתו 94 איש אבל מספרים בלתי רשמיים יספרו משהו שונה . מיזם זה בהחלט מרשים . באופן מאד מסודר אנו מגיעים גם לבטן הסכר מתבוננים בטורבינות הענק שמתפקדות כאז גם היום . הכל פה בגדלים ענקיים . ושוב חוזרים לוגאס. שכונות חדשות ניבנות הרחק מהסטריפ מושכות עליהם רבים מתושבי וגאס. היתה כאן שערוריה כאשר חברות הבניה פוצצו מה שפוצצו וגרמו לסדקים בסלעים . אוהבי הטבע ואנשי איכות הסביבה נזעקו וחברות הבניה נאלצו לתקן נזקים ולשנות את שיטת החפירה.

שוב חזרתי לעיר הגהנום נוטשת את תענוגות המזגן של המכונית . הסטריפ הוא רחוב שלא תמצא כמותו בשום מקום אחר והאקלים תורם רבות לכך. בית קזינו אחד אחרי השני . לא צפופים מאחר וכל בית קזינו מלון כזה שולט על מתחם ענק . אותם מלונות פאר מקיאים מתוכם אלפי אנשים לחום לוהט כל כך שהללו נסים מיד חזרה לאחד ממתחמי מרכזי הקניות הרבים או לקזינו אחר. כל מלון כזה מכיל בנוסף לאיזור הימורים את מתחם חנויות היוקרה שלו ומיזמים יחודיים .

איך בכלל קמה לאס וגאס. היא צמחה כתוצאה מכך שציפצפו כאן על חוקי היובש והמאפיה השתלטה והחלה לגלגל כאן כסף רב . בעקבות הצלחת קזינו אחד הוקם אחר ועוד אחד כפטריות , הוקמו חנויות יוקרה בכדי לבזבז בם את הזכיות וכל העיר קיבלה תפנית של עיר שעשועים למבוגרים. מן הרעש המונוטוני המתכתי של מכונות ההימורים שעולה על העצבים אני נסה לרעש אחר הבוקע מתוך אולמות הימורים אחרים המשמיעים לרחוב מוזיקה סואנת ורועשת . למלון הבלג'יו המפואר היכן שמצולמים מרבית תחרויות הפוקר והוא מאין מונטה קרלו שני , תפיסת הרעש אלגנטית יותר . בשטח העצום שלפני המלון הנושק למדרכה יש אגם מלאכותי גדול . כאן עורך הבלג'יו מופע מזרקות מים משלוש אחר הצהרים עד חצות במרווחי זמן קבועים . אין מופע החוזר על עצמו באותו יום ומקנחים בהימנון האמריקאי בחצות . המופע מלווה במוזיקה נחמדה . זו בוקעת מרמקולים של גדרות האגם וכשאין מופע מושמעת שם מוזיקה הממריצה אותך לפסוע עוד פסיעה בחום הכבד. אני פונה בתחילה לבלג'יו.יש בו אוסף כלי זכוכית נפלא . תקרת אכסדרת המלון מכוסה בעבודת ענק משל צ'יהולי ויש כאן גם חנות המוכרת מעבודותיו . פעורת פה נשארתי כששהיתי בחנות להתבונן מקרוב בעבודותיו ואשה אחת שלפה פנקס צ'קים רשמה 25,000$ ויצאה עם פיסת זכוכית משל צ'יהולי. הבלג'יו מתהדר גם בחממת פרחים טבעיים המשנה פנים ארבע פעמים בשנה , ומציגה מיצג של פסלי פרחים. תמצא כאן רכבות מפרחים ,דובים , הרים מושלגים וגם כמה ערוגות חינניות סדורות מוקפד בצורות גיאומטריות המשתמשות בצבעי הפרחים השונים להגברת היופי . הקזינו והמלון הזה מפוארים . גם טורי מכונות ההימורים לעמך אינן צפופים כאן וענני הסיגריות של המעשנים אינם כבדים כל כך . ההמולה כאן רבה ורעש המכונות אינו חריג בהמולה הזו.החלטתי לאזור אומץ והלכתי רגלית לראות את הניו יורק שהקים במתחמו את גשר ברוקלין את פסל החירות ורכבת הרים מפחידה שבכדי לעלות בה יש לשלם 40$ . נהנייתי משמיעת צווחות נוסעיה כשרמת ג'י עלתה מעבר למקובל . ממול שיכנו את פריס עם שער הנצחון ומגדל אייפל גבוה. חלפתי על פני מוסד הימורים קטן שבחזיתו אופנוע הרלי דויסון דבוק מעל לכניסה , הרעש שבקע משם היה מחריש אוזניים . על פני הפליקן הוורוד עם עלי דקל וורודים ושורת פליקאנים . באפיסת כוחות הגעתי למתחם הקניות של פורום קיסר . הוא מפואר במיוחד . מי חשב שאפשר לערוך קניות בארמון .....מלבד יופיו של הבניין . יופיו של השיש הבוהק בשחור לבן , בריכות המים הקטנות והמדרגות המסתלסלות בעיקול מזמינות דוגמניות לצעוד בהם ברגל גאונה , יש כאן מזגנים ומקומות ישיבה נוחים ואין כאן מכונות הימורים .לכאן תוכל להיכנס ביתר נוחות לממש זכיותך כי המוצרים כאן ובכלל מחירהם נקובים בארבע ספרות ומעלה.את לוקסור המפורסם ראיתי רק דרך האוטובוס . פירמידה ענקית ששמשה מודל ופתרון הנדסי להרבה מבנים מודרניים חדשים שקמו בעולם , היא חלק ממנו . חלפתי די הרוסה מהחום הכבד שנאמר שהוא מעל 45 מעלות דרך M.G.M והספירה וחזרתי מעולפת למלון שלי . בכדי להגיע למעלית אנוסה הייתי לחצות את הקזינו . שעונה על הקיר ליד המאפרה , עומדת ומעשנת התבוננתי במעשי המהמרים . אינני מכירה את רזי הקזינו למכונותיו . עוד אני מתבוננת כך פנתה אלי אשה אחת - " רוצה להמר " , אינני יודעת השיבותי לה . - בואי ואלמדך עונה זו ככה בפשטות . כמה זה יעלה לי אני שואלת , והיא משיבה דולר אחד. בשביל דולר אחד אני מוכנה ללמוד חשבתי , מה יגידו נכדי לכשייגדלו וישמעו שסבתא היתה בקזינו ולא למדה עליו דבר.... היא מראה לי להיכן מכניסים את הכסף . היום כבר לא משתמשים במטבעות כמעט מאחר ואלה אינם נוחים בשימוש . בעבר התקיים קזינו אחד בדאון טאון של לאס וגאס היכן שהיא צמחה לראשונה לפני הופעת הסטריפ , מפני שטרח לשטוף את המטבעות ששימשו להימורים בכדי לשמור את צחות ככפותיהן הלבנות של הליידיס המהמרות שנימנו על עילית החברה . אני מכניסה את הדולר לחריץ , עם הפנים למעלה אחרת השטר אינו נכנס , מושכת בידית ומה עושה אלוהים? שלושה ברווזים מופיעים לפני. בדקה אחת הכפלתי את כספי .... עוברת המלצרית ומציעה בירה בחינם וטיפ [1$ ] . בבר עולה הבירה 8 דולרים כך שזה עסק לא רע. אני ממשיכה להמר והלכו שני הדולר... מפשפשת בארנק . אין כסף לטיפ . השטר הבא שנשלף הוא של 5$ , גם הם נבלעים כהרף עין וגם עוד בירה שהזמנתי זקוקה לטיפ שלה. שכנתי מתבוננת בי מחוייכת . - " את בבעיה?..." . השטר הבא בארנקי הוא של 20$ ולא יהא זה כלכלי לשלוף אותו . שכנתי החביבה משלמת גם עבור הטיפ שלי ואני משועשעת מה מהתקרית מודה לה על אדיבותה ועל השיעור ועוזבת כשמנומס לעזוב. הרי לכם שיעור בתורת ההימורים .

לפנות ערב , רחוצה וחגיגית לקראת מופע תיאטרון אחר הג'ובליי אני פונה לרצות את סקרנותי במה שמתרחש במלון ונציאן הסמוך . חציית הכביש לא תגרום לי "להרוס חולצה" .

הווציאן הוא מלון מיוחד. כל המתחם שלו מקורה וממוזג . אתה טועה לחשוב שאתה בוונציה. תעלות מים עם גונדולות אמיתיות וגונדוליירים המטיבים לחתור במשוט אחד בכובע קש ענוד סרטים אדומים , תמירים וחסונים מזמינים אותך לשוט בגונדולה

[12$ סיבוב] , פורצות לרחוב הלוהט . משנכנסת אתה עולה מפלס במעלית ומגיע למתחם חנויות ותעלות מים נוספות . יש כאן את פיאצה סן מרקו ובתי הקפה בהם תוכל לסעוד במיטב המטבח האיטלקי, יש את ארמון הדוג'ים , את גשר האנחות ועוד כמה נוספים . התקרה כולה מצויירת כשמיים תכולים בהם מושטטת עב קלה. פשוט קשה להשתחרר מהאשליה שאינך בוונציה אמיתית על קולותיה ריחותיה ושמי התכלת הים תיכוניים שלה. לצד חנויות אפנה יוקרתיות תמצא גם גלריות אחדות כלל לא רעות . בדוכן קטן מציירת מסכות בכישרון אמנית אחת על תבניות גבס כלשהו. וכבר עברת לקרנבל בוונציה מעלה בזכרונך את דון ג'ובאני הנפלא של מוצרט...

בקומת ההימורים קיימות כמובן כל מכונות המזל וכמה חדרים מאופקים יותר שההימור בהם שמור למנוסים ולבעלי ממון רב . מזרקות , אגני מים , פסלי שיש יפים ושימוש אסטטי בזכוכית המאפיינים את שורשי התרבות האיטלקית על פסליה ואמני זכוכית המרנו שלה מצויים כאן בכל פינה . גם כשהכל "מזוייף" ומלאכותי המקום מרשים.

בחיוך ונציאני מחוצף הולכים לראות את המופע של ג'ובליי . רק למבוגרים . בדיקת תיקים קפדנית ומופע רוויו נוסח מולן רוג' על חשפניותיו ועושר תלבשותיו . גם כאן מופיעים בבמה מפוזרת המון מערומים חטובי סיליקון במראית מכובדת . הארוטיקה התחפשה למופע אומנות ובכלל הופעות כאלה כבר מזמן חדלו להתפס כאירוטיות בעיניי . אין המופע הזה כקודמו, שהשאירני אחרונה באולם . מכאן אני נסה במהירות אחרי שמרבית זמן ההצגה תחובות אצבעותי בתנוכי האוזן על תקן של משתיק קול . הזימרה לא היתה זימרה , והרעש כן היה רעש. קצת בעקימת אף אני בחוץ. הרי יכולתי לבחור תיאטרון אחר.

הפיצוי מגיע בצורת הסיור בלאס וגאס הישנה. היכן שנערכות החתונות ויש שם גם מופע ליזר ממוחשב שרץ על תקרת שדרה מקורה של הרחוב הראשי. באוטו מנגבת המחלקה הגריאטרית שפמותיה בהנאה מהמופע שהרי להם אין בעיה עם רעש. בינתיים מספרת לנו ג'קי היכן התחתנה וויטני יוסטון . מספרת שנערכות כאן 120,000 חתונות בשנה . רשיון נישואין בלבד ללא כל התוספות כמו אולם, תזמורת ,קייטרינג, לימוזינה , שמלה ותסרוקת עולה 25 דולר אז חשבו בעצמכם איזה כסף מתגלגל רק מזה . הכנסות עיריית לאס וגאס בשנה האחרונה עמדו על 11 מיליארד דולרים .

ואהוו איזה תקציב..

כמה התפלאתי כשהתבוננתי בתנופת הבניה של קזינו חדשים . מנופי ענק פוערים בורות ומערימים כלונסאות פלדה כמו קסמי גפרורים ללא הרף. את מופע הלייזר הזה אנו באים לראות ויש אחדים הבאים להתבונן במטיל זהב ענק בשם " גולדן נוגט" בקזינו פרמונט שהגיע לכאן בכלל מאוסטרליה . כמונו באים עוד המונים . יש כאן גם כמה קזינו ישנים וטובים עם חשקה נפשך להמר דווקא עכשיו . בעשר בלילה בדיוק מתחילים לרוץ על התקרה אורות לייזר המתורגמים לתמונות מהוואי אמריקה. ההופעות מתחלפות 3 פעמים בשנה והן מרתקות ומשעשעות . אסטרונאוט עף מולי בתוך החללית איניו משקפות ספירת השניות לאחור 5,6,7,8,9,....ודון מקלין שר על אמריקאן פאיי..... הכול שוקק חיים וצבעוני . קזינו פרימונט נוצץ בשלל אורות . אנשים אחדים מחזיקים כוסות משקה גבוהות ארוכות מזכוכית שאינן נכנסות למזוודה בהן המרגריטה , אחד המשקאות המועדפים כאן המורכב מוודקא ומיץ כלשהו . כשנחזור שוב לסטריפ נחלוף על פני הקפלה בה התחתנה וויטני יוסטון [ אינני יודעת מדוע מתרגשים הכל] נחלוף על פני מגדל גבוה ענק שבראשו מתקן שעשועים הרותם אותך בתוך קרונית תלוי 70 מטר מעל האדמה ומסובב והופך את המעייך . אני מסתפקת באסטרונאוט הלייזר שעיניו פילבלו מספרי שניות. עוד שעה של טיול על הטריפ לפחות , חושבת אני למרות שמיצתי כבר שלל אורות ססגוניים . ללכת בשעת לילה מאוחרת זו כאן הרי זה בחזקת מעשה אומנות . הרחובות כל כך צפופים ונחלקים טבעית לשמאל וימין על המדרכה הרחבה מאד כשכל אחד זורם בכיוון הרצוי לו . לאס ווגאס המצטננת מעט עם לילה אינה מכבה את אורותיה ואינה פוסקת מעיסוקיה . בתוך הקזינו ממילא לא תדע מה השעה כי אין שעון , אין תאורת אור יום ובחדרך מזרימים אוויר מועשר בחמצן בכדי שיתקיימו בך מספיק אנרגיות בכדי להמר. כזרימת האנשים זרימת האור וקל יותר להתבונן במבנים היפים בלי להט השמש הבוהקת . לקראת חצות מתקבצים רבים מול אגם הבלג'יו ואני בתוכם . שלושה מופעי מזרקה שונים אני רואה. ההימנון נתן תצוגת מים מכובדת ויפה . המופע שקדם לו העיף זרנוקי מים לגובה עשרות מטרים בקצב ג'ז קופצני והראשון שבהם הרקיד את המים בתנועת בלט רכה למוזיקה תואמת .

אצל מלוני נסתיימה הופעת פיראטים והטביעו ספינה שתעלה שוב לאותו מופע מחר . הוולקנו , הר הגעש של המלון הסמוך נמצא כעת בשיפוצים . לפני כן היה יורק להבות אש כל רבע שעה בשעות החשכה . בקזינו העסקים כרגיל . מרבית המכונות תפוסות . הרעש רב . קלפנים מהמרים ברולטה ובלק ג'ק יושבים בריכוז באולמות היותר צדדיים מי מרוויח ומי מפסיד והמסעדה עובדת במרץ לספק את רעבונם בתשלום נוסף כמובן . רק הבירה עולה דולר במידה ותדע להכינו מראש...

ליל מנוחה.

בבוקר מתעוררת אני במצב רוח ירוד. אין מים חמים , הכיור נוזל והשרותים נסתמו. אמש התרסקתי כמו שאומרים האמריקאים באחת אחר חצות בקושי מצחצחת שניים והיום העירו אותי באיחור מחצית השעה . מחצית שעה של בוקר בטיול מאורגן היא קריטית. למזלי המזוודה כבר היתה מסודרת . חדר האוכל היה מצוין לא נפקד ממנו אף מטבח , אוכל אמריקאי , סיני , יפני , איטלקי .... אף מהמר לא יוכל להתלונן על מחסור. סנדוויץ לצהריים [ ברשות ] יחסוך זמן וכסף ויש כאן סלמון טעים. בתחילת הדרך מגיעים לאמצע שום מקום . תחנת דלק ומספר בתים היא העיירה בייקר . משהו בכל זאת יש בה . ליד תחנת הדלק הקימו את מד המעלות הגבוה בעולם , 8 מטר גובהו. אפשר להכניסו לעדשת מצלמה רגילה רק עם תרחק מספיק. עלינו לעבור כשבע מאות קילומטר עד יוסימטי פארק ורק התחלנו.כל עוד הדרך חדגונית רצים כאן שברי אינפורמציה והשוואות. מדברים במעמד האשה. כשמדובר בעסקי שכר מסתבר שבמשרות הבינוניות משתכרת אשה ב 30% פחות מבן זוגה. יש גרושין מרובים . יש הרבה מאד משפחות חד הוריות שחלקן נתמכות תמיכה פרוגרסיבית בהתאם למספר הילדים . יש כאן מענק הבטלה המוליד משפחות של ארבע דורות החיות על קצבת סעד מאחר ואין כאן עבודות יזומות . כדי לקיים רמת חיים הוגנת עובדות מרבית הנשים. כארבעים אחוזים מהאמריקאים שולחים את ילדיהם להתחנך במוסדות חינוך פרטיים בדרך כלל לא במלגה . כך מטרטרת אינפורמציה החשובה יותר או פחות בחלל האוטובוס להפיג את שיעמום הדרך . המצב משתנה כשנתחבר ל High way 41 . קליפורניה מכונה ארץ הזהב לא בשל מרבצי הזהב שלה אלא דווקא בשל הגבעות המוזהבות . גבעות רכות מכוסות עשב שמצהיב במהרה. אדמת קליפורניה מאד פוריה ושריפות המכלות את העשב הזה מוסיפות לפוריות . רק יחלפו כשבועיים ושוב תוריק האדמה טרם שתזהיב. החום כבד פחות . והדרך הופכת יפה יותר ויותר . למעשה יש בקליפורניה מרבץ נפט ענקי הוא מצוי באיזור השמורות והפרקים ומתנהל עכשיו ויכוח נוקב בעניין האם יש לשאוב אותו ולפגוע בפארקים הלאומיים שהכל כל כך קנאיים לשמרם . גם מרבצי הזהב מחכים לתורם . כשהגבעות מיוערות בצפיפות דוחק הירוק את הזהב ורק מבט חקרני יגלה כי גם בין העצים צומח העשב . באנו עד יוסימיטי פארק. פארק ענק אינך יכול למצות אותו בביקור אחד ובוודאי לא באוטובוס תיירים . מסלול הליכה של שעה מביא אותי למפל גדול וגם אל הנהר בו משתובבים רוחצים וחותרי קייקים עוסקים בחקירת הנהר למרחקים ארוכים יותר . אני לוקחת את רכבת הפארק הפתוחה אבל הסיור מאכזב. מה כבר יכולים לספר לנו על גושי אבן מונוליטיים שלא חלפנו על פניו בטיולנו . עוסקים כאן באינטנסיביות בספורט טיפוס צוקים ויש כאן מועדונים אחדים לכך . הסיבה היא שהאבן כאן מתאימה למטרה הזו , גרניט קשה שאינה נוטה להתפורר. שוברים כאן שיאים בתחרויות הנערכות בנושא. תפקיד הריינג'רס הוא די מעניין . הם מונעים את צייד חיות הבר , הם עוסקים בתחזוקה ושימור , הם עוסקים בהדרכה וגם לומדים את הפארק הענק . בארה"ב קיימים שני ארגונים המגייסים צעירים הבאים לתרום שלושה חודשים בעבודות הפארק . אבל נעור הצורך ביבוא עובדים ממדינות שכנות מאחר והצעירים מעדיפים לעבוד במקומות אחרים .יש גם תכנית יזומה המעסיקה פנסיונרים. הללו יותר עקביים ומספקים תמיכה רחבת כתפיים לכל הפארקים במדינה כי יש אפשרות לעבור מפארק לפארק. גם דובים יש כאן ומספרים לנו קצת אודותיהם.תקופת זיווג היא שבועיים ובדרך כלל הדוב הוא חיה מתבודדת .אם תלווה את גוריה עד גיל שנתיים ותפגוש בדוב זכר רק לשם התרבות .שנת חורף מתרחשת עד הפשרת השלגים. במידה ויש מזון כל השנה אין הדוב ישן שנת חורף . הדובה יולדת את גוריה תוך תקופת שנת החורף שלה והם יודעים להיזון אינסטיקטיבית . לראשונה תראה אותם האם לכשיגיעו לגיל 3 חודשים. כשתגיח המשפחה ממאורת החורף הדובים כבר הולכים ועיניהם פקוחות ורואות. כשאין בשר ודגים ניזון הדוב מפירות וגרגרי יער. את הבשר הם מחפשים במדרונות לשם נתדרדר וקפא למותו . כמו מבקרים הדובים במקפיא ענק שהפשיר את הקרח . כפות ידיהם מתוכננות כך שיש באפשרותם לאחוז במזון בעדינות מירבית .יתקפו אותך רק עם תעמוד בין אם לגוריה או בין דוב למקור מזון . בדרך כלל אינם אוהבים בשר אדם . אנחנו שמנים מדי לטעמם . אם הם מתרגלים למזון בני האדם ישובו ויחזרו . הם כל כך נבונים שיפרצו למכונית בכדי להשיג מזון המוכר להם ואפילו למדו לזהות אותיות מסויימות הקשורות במזון ובוודאי מזהים את ציידניות המזון שלנו. דובי הקוטב ואחרים כפות ידיהם שונות והם מעדיפים בשר עתיר שומן . הם דווקא לנים בקיץ מאחר ומזונם [אריות ים ] מצוי בחורף .

מה לדובים ולנו . פרוש השם יוסימטי באינדיינית הוא דב גריזלי גדול בשבוש קל .

לבד מההרים הנשגבים יש כאן עצי סקוויה ענקיים אבל אין אנו מגיעים כלל לאזור צמיחתם. מטפטפים לנו בגאווה על תפיסת העולם הנוהגת כאן. חשוב לשמר אדמות מדינה לצרכי פארקים ומסתבר שהיו מאבקים גדולים לפני שזכה הפארק הזה למעמד פארק לאומי. בפארק לאומי אין מפנים עצים שנפלו ואין שותלים צמחים ועצים שאינם אנדמיים לאזור . אין מכבים שריפות יער טבעיות , רק את אלה הנגרמות מרשלנותם של אנשים. יש כאן שריפות רבות הנגרמות כתוצאה מסערות הברקים וכשאני נוסעת ברכבת הפארק , מייחלת אני למיני סערה כזו שתביא בעיקבותיה גשם מצנן . מי הנחלים הם מי הפשרת שלגים צוננים אלא שכל כך חם כאן ואנשים טובלים בהם.למים צבעי ירוק כהה וטורקיז והם זורמים בעצלתיים היכן שאנו עוצרים לצלם . יש כאן כמה רחבות מעושבות בירוק רענן מנוקד בפרחים . הכל פורח כאן מאחר ובשנה שעברה שריפת יער גדולה כילתה את העשב הצהוב. שטחים פתוחים אלו זוכים בכנוי The medows , צבי שהעז להתגנב לשולי האחו לועס עשב רענן. בפארק הזה שלושה נחלים הזורמים כל השנה כל השאר עונתיים וחרבים כעת . המפל התחתון שוצף קוצף . כשאתה צועד בשולי הנחל או שרוי סמוך למפל מיד אתה חש בקרירות מרעננת יותר אלא שגם זו אינה מספיקה לצנן את האוויר הלוהט . הר קפטן הוא גוש מונוליטי ענק ותוארו קפיטן מאחר שהוא הגוש המונוליטי הגדול ביותר בפארק. בכדי לטפס עליו אתה צריך להקדיש כמה ימים .השיא בטיפוס נשבר לאחרונה על ידי שני מטפסי צוקים שיכלו להר והגיעו לפסגתו ב 2:37:14 . ואני מתבוננת בגוש המונוליטי הזה ותוהה איך זה התבצע. רוב המטפסים משתמשים בחבלים ויתדות ואת כל הציוד הם צריכים לשאת על גבם .כשפורצת כאן סערת ברקים רצוי שתצא מהנחל מפני שאז דווקא מאיטים הנחלים את זרימתם ועם אתה בקייק חתור בטרוף ופשוט צא כי המים ישפכו כדליים מעל ראשך. בכל המולת הסיור בפארק נמצא לי הזמן לכמה רישומים נפלאים ובאמת שאין לי על מה לקונן גם כשהסיור לא לקח אותי לפינות נסתרות אלא חזר על מסלול הדרך בה הגענו הנה.

את הלילה מבלים במלון יפה ונעים לשהייה על גדת הנחל במבואות הפארק .

לילה טוב.

נוסעים לסונומה ולעמק נאפה לטעימות יין ומשם לסן פרנסיסקו.

יום נפלא קצת יותר קריר. בכלל לא חשבתי שאעסוק במזג האוויר בפרטנות שכזו . חשבתי מדבר, גם אצלנו יש מדבר, קיץ מהביל ומזג אוויר לוהט . פשוט סדרי הגודל כאן אחרים ובהיותך במסע עובדה של איכות מזג האוויר מעלה ומורידה את איכות טיולך.עוד זנב נחל קטן , נחל מרסד , על שם גברת הרחמים The lady of marcy שעבר שיבוש לשוני ספרדי למרסד לשיפור תחילת היום ואנו בנסיעה. חלק מהדרך עוברת דרך יער צפוף מנומר במשבצות אור שמש . אני עוסקת בניחוש לאיזה כיוון יתפתל הכביש . כשעוזבים סופית את הפארק ועולים על הדרך בואך לסן פרנסיסקו מספרים לנו על עמק הצ'י הצ'י שאבד . סכר הנהר יצר מאגר מים אדיר שהוא מקור מי השתיה של סן פרנסיסקו , העמק הפך אגם.

האב סרא היה פרנצ'סקני שיצר כאן רשת מנזרים וכנסיות [21] במרחק מהלך יום בין מנזר למנזר. את השמות נתנו לכל מנזר שהוקם על יום הקדוש שלו . סן פרנסיסקו , סן דייגו , סנטו דומינגו .... גם השם קליפורניה הוא על שם מלכה אמזונית אגדית קליפה . כשהגיעו הספרדים לכאן הם האמינו שמצאו את עיר הזהב האגדית סבולה הלוקחת חלק חשוב במיתולוגיות שלהם ולה יש את קליפה. הדרך המתמשכת זרועה צמחי חרדל. האב סרא היה זורע זרעי חרדל בנתיב הדרכים בכדי לסמן להולכי הדרך והצליינים את כיוון ההליכה הנכון. על הכביש הזה וגם על שלוחה שלו, הדרך הישנה , המתפרשת בגבעות ממול נוהגים בעלי מכוניות פרטיות לערוך מרוצי מכוניות פרטיים של נהג מול כביש כי זו דרך מאתגרת . האוטובוס מנוע מלעבור בדרך הישנה בשל העיקולים החדים והשיפועים המסוכנים . גם כך יש לנו עיקולים די והותר. שם הדרך למעוניינים הוא High way 49 .

פה ושם תראה מאגרי מים להשקיה ולשתיה . האמריקאי הטיפוסי יזדעזע מהאפשרות לשתות מים ממוחזרים אבל הבקר שלו מלא באנטיביוטיקה . המצוי מוליד את הרצוי . מי הברז שלהם טעימים מאד לדעתי . הם בוודאי לא ניסו את מי המוביל הארצי של חברת מקורות ובכלל אין לי חשק להתדיין איתם בסוגיית מה בריא מה טעים ומה נכון כשבכל מקום מצוי מק דונאלד , הררי הצ'יפס , שומן הרווי וקטצ'ופ.

אגב נסיעה אין סופית אנו שומעים את סיפור בניית הרכבות הבין מדינתית. כל זה אסוציאטיבית על שום המלון בו נשהה הלילה מלון סטנפורד.אדון סטנפורד שהיה גם מושל קליפורניה נעזר בשלושה בעלי חזון נוספים והללו שזכו לתואר ארבעת הגדולים בנו את הרכבת חוצת היבשת . מי שבנה פיסית היו הסינים שעליהם הוטלה מלאכת הפיצוץ מאחר והיו טובים בענייני חומרי נפץ והאירים שסיפקו את כוח השרירים . את המסילה החלו לבנות משני צדי היבשת במטרה להפגש באמצע . אזור הסלילה של הפועלים הסינים שעבר בסיירה נבדה גבה מחיר כבד , משכורתם לעומת זאת היתה מזערית וקלה. הרכבת חוצה את מדינת אורגן , וושינגטון וקליפורניה. סטנפורד שאיבד את בנו אגב עשייה זו הקים את אוניברסיטת סטנפורד כדי להפוך בדרך זו אב להרבה בנים . בעבר, מכרו כאן קרקעות לפי 50$ לאקר והתנאי היה שאתה חייב לעבד את האדמה לפחות חמש שנים לפני שהיא תהיה בבעלותך. הרבה אנשים נדדו למערב למצוא מזל . פושעים לשעבר הפכו לשומרי חוק ושריפים . הנדידה והאפשרות להשתקע הפכו הרבה גורמים שליליים לחיוביים. בירת קליפורניה היא העיר סקרמנטו ונקבעה כבירה בשל מיקומה . היתה זו גם העיר האחרונה שנבנתה.

אחת משיטות המיסוי בארצות הברית היא הטלת מס על לוחיות רישוי של מכוניות. מאין טסט . כל שנה אתה משלם מחדש ובכלל לוחיות הרישוי כאן מגוונות. מיסוי לא הוגן הוריד את מושל קליפורניה האחרון ובא היום ארנולד שוורצנגר לתקן את המעוות ולנהל את תקציב המדינה ביתר יעילות . לאחר שנת פעילות ראשונה קשה, הוא החל לעלות על פסים הרצויים לציבור הקליפורני וכיום הוא די אהוד . מיסים שלחו את אל קפונה לכלא והורידו מושל . האמריקאי חרד באופן קיצוני לזכויותיו ונלחם כארי להטבת תנאי מחייתו.

דרך משעממת מולידה סיפורים . לוח רישוי רגיל של מכונית ערכו 25$ אם הוא נושא ציור תוסיף עוד 35$ ואם הוא מכיל גם אותיות ושמות הריהו מכונה לוח של יהירים Vanity plate ועבורו תשלם כ 100$. כל הנקודות הנצברות כאן לנהגים בגין עברות תנועה מדווחות לחברות הבטוח שגובות בגינן פרמיה גבוהה יותר . הרי לכם חינוך יעיל דרך הכיס. מאד מקפידים כאן על עברות מהירות במידה וצברת 6 כאלה לא יחדשו רשיונך יותר . אלכוהול שולל רשיון לצמיתות גם הוא וסתם עבירות נמחקות אחרי 4 שנים.

לו נסעת בדרכים בהם אנו עוברים היום לפני 120 שנה היית אנוס לשכור כרכרה . המקום הטוב ביותר היה בגבך לכיוון התנועה כדי לספוג כמה שפחות אבק , בשורה הראשונה . אחריה טוב היה לשבת בשורה אמצעית ובסוף בזו האחרונה. המקום שהיה שמור לסינים היה על הקרש המיועד למזוודות שהיה מאחורי הכרכרה והם היו מעבירים את כל הנסיעה בעמידה.

תמיד יכלו לשדוד אותך בדרך .

מספרים על Black Bert ששמו האמיתי צ'ארלס בולדווין שעבד בחברת הכרכרות ריילס פארגו ולכן ידע את מי לשדוד. הוא היה עוצר את הכרכרות פניו מכוסים וכנופיתו המפוזרת על הגבעות מסביב למנוע טעויות אי ציות , קני אקדחיה מבצבצים בינות לשיחים. נוהג היה לשדוד את מטען חברות המשלוחים ולא את האנשים הפרטיים תוך שהוא מותיר כחתימה שיר קטן ארסי המסתיים באותיות PO-8 , [פואט , שפרושו משורר] . בסופו של דבר נתפס והתברר שכל קני האקדחים של כנופיתו היו עשויים עץ בולדווין נכלא לתקופה של 10 שנים . משחזר לחיי חופש חדל להיות שודד וגם וויתר על השירה. רק בהמשך חייו התברר שהיה עובד חברת הכרכרות ולכן היו מעשי השוד שלו בררניים ומוצלחים כל כך .

סיפורי מעללי שוד מביאים אותנו לקנח בראש טוב יין מעולה וכריך קל ביקב ויסצנסה שבעמק היין של קליפורניה. כל אותם מתיישבים חדשים שרכשו אדמות הפכו את קליפורניה לגן פורח . אלפי דונמים של כרמים . ליין לצימוקים ולאכילה. יש כאן גם עצי זית והאקלים מזכיר אקלים ים תיכוני . היין המעולה הנשפך בשפע גורם לי לשכוח את המצלמה על אחד השולחנות . לשמחתי מצא מי שמצא והחזיר לג'קי מדריכת הטיול .האבדה שבה לבעליה.

לקראת שעת הערב אנחנו סן פרנסיסקו.

בתרועה רבתי כובשים את בן פרנסיסקו .

מי לא שמע עליה , שירים נכתבו עליה , האיידס פרץ בה בגדול ,עיר המככבת בסרטי קולנוע . עיר הבנויה ברחובות היורדים בתלילות בואך לים . עיר של חשמליות פתוחות שאתה מחכה להן בתור ארוך ונוסע בהן בשביל חוויה. כל עליה כזו עולה 5$ ואין זה משנה כמה תחנות נסעת בה .היום מדברים על כך שזה אמצעי תחבורה בלתי יעיל אבל למזלם של התיירים קיבלה החשמלית אחרי וויכוחים סוערים מעמד של נכס לאומי וכנראה תמשיך לפעול כאן. את רעיון בניייתה הגה רכב אחד שכרכרתו התהפכה. הסוסים בעמל רב היו מסוגלים למשוך את הכרכרות מעלה אבל התקשו לגרור אותן בשיפוע שבכיוון ההפוך. חשב הבחור שיש למשוך את קרונות הנסיעה למעלה וליצור תנאי בלימה הולמים וכך נולדה החשמלית .מעט זמן פנוי יש לנו לפני שנצא לפקוד את אחת ממסעדות הדגים המפורסמות של העיר. אותו אני מנצלת למנוחה והפגת שארית היין מראשי .יש החסים על התענוג שעולה 64$ ויכלול בתוכו גם את הביקור במועדון הלילה קומבה. מזמינה השכמה לשש בערב וצונחת לשינה כבדה ומעייפת . שירות היקיצה לא פועל כי הטלפון שלי מנותק. מי ניתק אותו לעזעזל . איך שהוא מגיעה בזמן. אנו נוסעים לאחד המזחים שבשכונת ליטל איטלי . גם לסן פרנסיסקו יש את השכונות שלה , האיטלקית , הסינית וכו'...על קיר המסעדה מצוייר סרטן ענקי . אני מחליטה להתמודד עם אחד כזה . האוסטרלים הזמינו גם הם סרטן ואני מחקה את תנועותיהם ולומדת את רזי פיצוח הסרטן . אוכלים באצבעות. אני מרגישה כמו בבית . המסעדה נהדרת וכל המוגש בה טעים ועשוי כדבעי . היין טוב. על מזח העץ התאספו שחפים וגם השקיעה נהדרת . המזח מכוסה בפרש ציפורים וספינות אחדות פרשו מפרש לבן . סביב מפרשית אחת חגים המון ציפורים כפרפרים . בין לעיסה ללעיסה אני מתבוננת בהם מתענגת על מעופם . אחרי הזלילה המרובה אנו ממתינים לאוטובוס שאינו מגיע. כתחליף לאוטובוס שוכרת לנו ג'קי בהבזק השראה של מדריכה מעולה שתי לימוזינות שיקחו אותנו למועדון הלילה.

מעולם לא יצא לי לנסוע בלימוזינה כזו וההפתעה המקרית הזו תכלל במסגרת הפוקסים הנחשבים . אני ישובה בלימוזינה עם שבעה מחברי החדשים . לא כל יום אתה נוסע בסטרצ' כזו וכל אחד שולף מצלמה או טלפון סלולארי להציח את המעמד.

אני בוחרת בלימוזינה הלבנה כי השחורה מזכירה לי מכונית קברנים מהודרת ויש לי אמונות טפלות בנושא.

מה מכילה לימוזינה. המכונית מרווחת . אין אתה יושב סתם אלא משתרע על ספת עור רך הממוקמת על דופן צד הנהג. ממול בר משקאות מכובד , [ריק] כלי תקרובת אחדים , מקרן טלוויזיה ומערכת סטריאו . הנהג , מחיצת זכוכית מפרידה בינו לבין קהל נוסעיו . הנסיעה נוחה והכל מתלוצצים על היותם במעמד הזה. אפילו בשיפועים החדים אין מבחינים . הנוף הנשקף מן השמשות הכהות החד כיווניות הוא של עיר בתאורת לילה. איזור הבנקים והמסחר מואר היטב . אין זה איזור שומם כל כך כי כאן השכילו לשלב גם מתחמי קניות ובתי קפה והללו מושכים אליהם אנשים . למרות עקמומיות הקרקע צומחים כאן בתים גבוהי קומות שרעידות האדמה אינן מהוות מכשול עבורם.כל העיר נוצצת בתאורת ניאון וחלונות בוהקים . יפה החשכה לעיר גדולה. קו האורות מזדגזג בהתאם למורדות ומעלות הרחובות. בקומבה אותו מועדון מפורסם , בתוך בריכת מים גדולה במה ועליה תזמורת המנגנת מוסיקה במקצב פראי . על הקירות פסלי עץ . אפריקה? אינדיאניים? הרעש סביל והאווירה אווירת מועדון לילה. יש מי שמפזז קצת על רחבת הריקודים . משאזל הווסקי וחלפה שעה נמאס וזזים , מפנים מקום לאחרים המצטופפים בתור ארוך בכניסה. המקום הוזמן עבורינו זמן רב מראש.

אנו נוסעים לראות את גשר המפרץ ואת אורות העיר . לשם כך מגיעים למקום המכונה אי המטמון . מכאן מתחיל גשר גדול ויפה Bay bridge שמו , גשר המפרץ . עדוי הוא שרשרות של נורות לבנות המייפות את מתארו . נוצץ וזורח בלילה למרחוק. גם סן פרנסיסקו על בתיה איזור עסקיה דולקת באור יקרות . קר כאן .

אנחה כבדה , ספיגת המראה הנשגב ואנחנו באוטו . הדרך חזרה עורכת זמן מה מאחר ויש פקק תנועה אדיר . כל הגשר נמלא מכוניות פס רחב של אורות לבנים ופס רחב של אורות אדומים ראשי צמוד לשמשת האוטובוס , גומעת אני עוד מהמראות הנשקפים מהגשר וכשלבסוף מתפוגג הפקק כבר רוויתי את אורות הכרך .

השעה תהא אחת אחר חצות משנגיע שוב למלון.

יום עתיר חוויות זה מוליד שינה מצויינת.

לילה טוב.