יש דברים המתבקשים בכל טיול מאורגן. הם נקראים High lights . תחת הקטגוריה הזו כללו גם את הוליווד ובוורלי הילס. בדרך לאותם אתרים הגורמים לכמה עיינים אצל בני המשפחה האוסטרלית שלנו , המטיילת עם ילדיה בגילאי טיפש עשרה ויותר להבריק בציפייה , הולכים לראות את הכנסיה המודרנית של דאון טאון . מבחוץ בכלל לא תוכל לחשוב שזו כנסיה. הבניין מודרני , חסרים הצריחים והכיפות האופייניים לכנסיות .שלושה פעמונים בשער החצר הגדולה שיש בה מזרקה מודרנית שטוחה המשקפת על פני מימיה החלקים את המאור הגדול , מבשרים על מועדים ואירועים. מעל דלת הכניסה למבנה הכנסיה מפוסל ישו לבוש גלימה הנראית כמו גלימה של כהן זורואסטרי בעידן המודרני , עומד רגליו פסוקות איתן לקבל את פני הבאים לחסות בשערי כנסייתו. נזר הקוצים נעלם מראשו והוא כלל אינו נראה כישו המסורתי. תוך הכנסיה הוא אולם רחב ידיים בנוי מחומרים יקרים. מרצפות שיש מהודרות , עץ מהוקצע ומטופל היטב בגוון בהיר לספסלי הישיבה ובהט בחלונות . אין ויטרז'ים. במת המטיף מזכירה דוכן נואמים וישו משתלשל על צלב בלא להיות מלווה בכל גלרית הפסלים והאטריבוטים הנוהגת בכנסיות . מה שמדהים פה הוא החלל הנקי המרווח. האור החודר דרך חלונות הבהט מאד בהיר ורך , רענן , טהור . אור מוזר הגורם לי שלווה ורגיעה. אין אני היחידה החשה בכך. על הקירות הצדדיים היכן שהיו אמורות להמצא אולמות התפילה הקטנים [הקפלות הצדדיות] , שגם הן נעדרות כאן , מצויר מצעד אנשים מכל צבע גזע ולאום המביטים כולם לעבר מקור אור הבא מכיוון במת הכנסיה. כאילו הכל מחפשים כאן אמת פנימית או משהו השונה בהגדרתו מתפיסת האל המסורתית . להיכן מעלמו גם דוכני הווידוי המסורתיים ?האולם הענק הזה משמש גם מקום מפלט בעת רעידות אדמה . יש בלוס אנג'לס לפחות 30 רעידות אדמה קטנות כל יום. כנסיה זו מתכנסת לקבוצת אותם מבנים בטוחים בזעזועי אדמה , כמו גם כל גורדי השחקים שנבנו בטכנולוגיה מסויימת לעמוד במשימה הזו של מבנה בטיחותי בעת רעידת אדמה.

שהיתי במחיצת ישו חילוני התמוגגתי מן האסטטיקה והיופי הרב ששרר כאן וספגתי שלווה רוחנית ברוכה. מבחוץ אין למבנה אלא מראית סתמית ביותר.

בוורלי הילס כבר אינה מרשימה אותי וסיור בזק באוטובוס אינו מחמיא לה.

על אולפני יונבירסל סטודיו המהווים מתחם ענק נוסח דיסנילנד בתוכם המון פלסטיק ונוצצים אני מוותרת בכייף. התיאטרון הסיני סגור כי יש הערב פרמיירה של סרט חדש ואנו מנועים מלהכנס . לצורך זה הפקיעו גם חלק מן המדרכה הציבורית , זמנית היא שייכת לתעשייית הקולנוע ועוברים ושבים נאלצים לצעוד במקום אחר . הרי לכם תעשיית כסף הפועלת כמכבש על הציבור ועושה במתחמים הציבוריים כבשלה . באולם קודאק המקיים את טקסי האוסקר יש עכשיו אווירת חולין.

שבוע לפני מועד טקסי האוסקר יכסו את חלונות חנויות היוקרה מצויות כאן למכביר , יפרשו את השטיח האדום ולא תדע שהמקום מתפקד כל ימות השנה כמרכז קניות ענק מהודר. ברחוב ארוך המתפתל כריבוע ענק בו אנו מהלכים ישנה מדרכה בה נעוצים כוכבי המתכת המיועדים לכוכבי הבידור של תעשיית הסרטים ולמפורסמים בכלל. בכדי להמנות על אלה יש לעמוד בקריטריונים מסויימים וכל כוכב מתכת הנוסף בפנתיאון הכוכבים של שדרת הכוכבים עולה 40,000$ שאותם מממנים המעריצים. רק מוחמד עלי , הלא הוא קסיוס קליי, זוכה בכוכב שונה וזאת מפני שדתו החדשה [ המוסלמית ] אינה מתירה שידרכו על כוכבו ולכן דורך כוכבו על הקיר. "אומנות המדרכה" כוללת גם כתובות פסיפס בנחש פסיפס עקלתוני החודר למבנה . על גב הפסיפס הנחשי הזה מסתלסלות אמרות כנף של כוכבניות ידועות יותר או פחות , בראשו העקלתון ספת דיוואן מוזהבת [ ספת אבהבים ] . במידה ולא ירדת לחקר הדברים , כתובת הפסיפס שלמרגלות הדיוואן, תבהיר לך . - " הגעתי לאן שהגעתי דרך המיטה", כתבה אלמונית .פנינה רוזנבלום לא המציאה את הפטנט הזה....

מחצית יומי הפנוי מיועדת היתה לבקר במוזיאון גטי אלא שהיום סגור [יום ב'].

זו סיבה טובה לבדוק את כישורי ההתמצאות שלי ברכבות המטרו של אל איי. הן בסדר אבל כלל אינן ענפות או מרובות כאחיותיהן הניו יורקיות. תמיד מעניין להתבונן באנשים והוא הדין גם ברכבת התחתית הזו , שכאן היא דווקא עילית ברובה . אני נוסעת לפסאדינה. עוד פרוור של לוס אנג'לס. חולפת על פני הרובע הסיני על פני שטחי בור ומבני תעשייה מכוערים. נוסעי הרכבת רובם אנשי עמל של מעמד בינוני נמוך. לא תראה כאן את אווירת הניכור האופפת את נוסעי ניו יורק. מאחר והנסיעה אורכת כמחצית השעה ויותר מתפתחת שיחה ערה בין באי הקרון. זה מתחיל בברור מיקום ולוח זמנים של אתר כלשהו ואודותיו סובבת השיחה ועובר להפתעתי לסיפור אישי בפני זרים לחלוטין ...

בשביל מה בכלל לנסוע לכאן?

העיר נראית סתמית , נמוכת בנייה עם רחוב ראשי אחד שיש בו כל המצוי ברחוב ראשי של עיר אמריקאית . אין הדרך יפה או מרשימה במיוחד . אני חולפת על פני שמונה שדרות ושלושה רחובות ועוברת גם על הגשר שמתחתיו עוד אחד מהכבישים ההומים של לוס אנג'לס ומגיעה מתנשפת ונוטפת בשל החום הרב אל מוזיאון נורטון.

סיימון נורטון היה פילנטרופ עשיר שאסף אומנות ציור ופיסול אימפרסיוניסטי. האוסף מכובד ובגינה פסלי ארד כבדים גדולים. קבוצת תלמידים עוסקת ברישום ממלאת אחר משימות שהוטלו עליה , הציירים בפוטנציה פזורים בכל חלקי הגן , עוסקים ברישום מדידה והשתובבות .התיישבתי גם אני לצייר לי כאן . טרם שאחוש בדבר חלפו עוד שלוש שעות אצל נורטון החביב.

חוזרת לדאון טאון המשמים , לגלות שכל בתי האוכל העממיים סגורים ומסעדות היוקרה אינן מתאימות למצב רוחי. מקנחת בכריך פשוט המורכב מסלט עלוב אצל דוכן המבורגרים אפור וסתמי . מתפשרת כך כי בקבוק מים עלוב עולה במלון 4$ אז מה מחירו של סנדוויץ...מוצאת את חדרי סתור ומבולגן כמו שהשארתיו בבוקר. הרי לכם מלון " פלצני" המזלזל בפרטים הקטנים. החדר מסודר לבסוף . רק המראה מהחלון הוא בחזקת אחד מאותם פוקסים נחשבים.

מחר עוזבים את עיר האורות הקולנועית אל איי שיש בה גם כדור סל , שכונות אחרות נהדרות ומוזיאון MOCA שאינו נחשב ועוד זוטות כמו פרנק גרי והכנסיה החילונית.

מיועדים אנו לפנות אל המדבר וזו התחלת השוטטות החדשה ביבשת היפה והגדולה הזו.