היום הוא יום המזל שלי.
אני זוכה מההפקר ויושבת בקדמת האוטובוס במקום אישאחד אחד ששבר את ברכו אתמול הבתנגשות עם רוכב סקייטבורד פרוע. מאחלת לו החלמה מהירה בליבי ונהנית מההפקר. בדרכנו לעבר לוס אנג'לס אנו פוקדים את טירת הרסט .הדרך ממשיכה להיות יפה . גבעות מוזהבות יוצרות ריתמוס עדין בעין המתבונן . מטעי גפן הסדורים בחלקות רבות קטנות מכסים אחדות מהגבעות ועל טעם מוצריהם למדתי אמש בבר השמפניה . האיזור הזה מפורסם בעיקר בצימוקיו . הקרה המשתררת כאן באשמורת בוקר טובה לענבים. ערכנו תחרות ניחוש כמה קילומטרים עשינו בטיול . הזוכה המאושר יקבל גלויה מצויירת באדיבות גלובוס בפונדק מדונה בסוף היום.
אביו של ויליאם רנדולף הרסט , עיתונאי ומוציא לאור נחשב עושה את עושר המשפחה במכרות כסף וזהב .אימו היא אשה מיוחדת במינה בעלת נפש רגישה הלוקחת את בנה להנות ממכמני תרבות אירופה הנפלאים בהיותו בן 12 שנים . שנה שלמה סובבים השניים בין טירות וארמונות ומזיאונים וגנים מטופחים ברחבי אירופה . את רשמיו מתקופה זו נושא עימו הרסט הצעיר , חולם לבנות לו אחוזה אירופאית במולדתו . אביו שהוא חובב טבע מופלא והרפתקן גדול מלמדו לאהוב את הגבעות הזהובות של קליפורניה. הרסט שברשותו 26 עיתונים ו 10 שבועונים וקשרים חברתיים מתאימים , יממש את חלומו ויבנה אחוזה משגעת על הגבעות הזהובות השוממות מולן משתרע האוקיאנוס הכחול שעל חופיו השוממים רובצים כלבי ים ואריות ים .




וילאם הרסט בוחר ארכיטקטית צעירה שסיימה את הסורבון ויחד כנשמות תואמות בונים הללו במשך 15 שנים את טירת הרסט . לא קל להסתדר עם הרסט זה והטירה משנה צורתה והופכת כיוונים מספר פעמים טרם שתגיע לעיצובה הסופי . סיפור חייו של הרסט עצוב ושמח כאחד. את הסרט האזרח קיין ערכו על פי דמותו . משבנה את הטירה עקר אליה. אשתו מעדיפה את ניו יורק. בטירה הוא חי עם כוכבנית סרטים המקדישה לו 20 משנות חייה ומצילה אותו ממשבר פיננסי כמה פעמים בחייו , דואגת לו ומארחת את ילדיו בחופשות הלימודים . כל השנה הם מתגוררים עם אמא . מספרים על הרסט שהיה קורא יום יום כל אות ב26 עיתוניו ועשרת שבועוניו טרם יתן אישור לפרסום הדברים . העתונות הצהובה במובן החיובי שלה המביאה סיפורים שאינם מאמרי מערכת היתה אחת מהמצאותיו . כשהלך לעולמו אחרי מחלה קשה במהלכה עבד ממיטת חוליו , גורשה אהובתו מהבית ונושלה מחלקה בירושה היא והורשתה להתבונן בטקס קבורתו רק מפאתי השדה במחיר ויתור על מניות בעיתוניו.
כסף מעוור עיני רואיו ודם סמיך ממים . השחקנית נישאה לאחר מותו ונפתרה כעבור מספר שנים . נכדתו פטרישייה הרסט נחטפה וחשבתי שמזל שהוא כבר לא היה בחיים לחוות זאת .
אתה נכנס למתחם מפואר העולה על דמיונותיך ומעביר אותך לאירופה. הסיור מאורגן ואין לרדת משבילים או שטיחים .
בריכת רחצה מהממת עגולה סביבה שיש לבן פסלים קלסיים וגינות מרהיבות הן המקום הראשון שאתה עובר . מכאן אחרי משנעתקה נשמתך להרף בשל היופי הרב , אתה פונה לתוך הבניין על חדריו . מעניינים במיוחד סיפורי חדר האוכל . הרסט לא הרשה בטלנות סביבו לכן עסקו אורחיו המרובים בפעילות ספורטיבית וביצירה במשך שהותם בטירתו אותה כינה המחנה . כולם רצו לבוא להתארח אצלו . בעיקר היה מארח שחקנים ואמני במה . שירלי טמפל מעולם לא סלחה לאמא שלה שסרבה לאפשר לה להגיע לאחוזתו בטענה שהיא צעירה מדי . המוזמנים היו ישובים סביב השולחן כשהרסט במרכז ופילגשו ממול . ככל שרחקו לכיון פאתי השולחן קרב מועד עזיבתם . הרסט אהב להקיף את אורחיו סביבו . היו כאלה שנשארו לילה אחד . אחרים זכו לשהות זמן רב. אחרי כל ארוחה היו עורכים הצגה קטנה . אבזרי במה לא חסרו כאן . היה גם חדר בילייארד ואולם קולנוע להקרנות פרטיות. כל אלה הם כלום לעומת בריכת השחייה הפנימית שכולה פסיפס עדין בכחול וזהב ונראית כמו חווילה רומאית של קיסר. היופי שבעיצוב ועושר החומרים משאירים אותי פעורת פה . כל השטיחים תמונות והריהוט היקר מפגרים אחריה בהרבה. איך בנו כאן בשטח הפראי המרוחק הזה מה שבנו . איך התמודדו עם חומרים , פועלים , שינוע ...





המומים מהפלא הזה אנו נוסעים לספר את חוויותינו לעדר אריות ים שקנה לו שביתה בסמוך ומשם ממשיכים לארוחת ערב במלון מטורף לא פחות המכונה Madona Inn הנמצא בסן לואי אוביספו . זה מלון למטרות ירח דבש. הכל בוורוד זהב ושושנים מלאכותיות . הספות וכוסאות הישיבה באדום קטיפה מזכיר את הסלונים של המדאם מפעם . בשל ההגזמה אין המקום נראה זנותי אבל הוא בכל זאת מטורף . בשירותי הגברים ישנה מזרקה מפוארת וצדפות ענק משמשות ככיורים . האוכל נהדר והשולחנות העגולים ערוכים כמו לחתן וכלה . כוסות קריסטל צבעוני עם יין טוב וסכום מוזהב . צלחות בתיתורת פרחים וורודה ....





כאן סועדים אנו את ארוחת הפרידה . נשמעים הנאומים הברכות והתודות . נפתרים החידונים ומחולק הפורטרט הקבוצתי . הפעם כולנו פה אחד שג'קי עשתה עבודתה כראוי . כמה אי מיילים והכל פורשים לארוז מזוודות .
בדרך ללוס אנג'לס למחרת היום אנו שוב חולפים על פני גבעות מוזהבות . מעט ישובים קטנים . מוכרים כאן עיירה שלמה בה מתגוררים 17 תושבים . רוצים לקנות ?
ככול שמתקרבים ללוס אנג'לס מתרבות העיירות ששמן סן....
באיזור צ'ומש מציץ אגם תכול ארוך מבין גזעי החורשה הקטנה של עצי אורן ..
הדמות האגדית צ'ארלי פארקר שנחשבה לנוהג המרכבות המוכשר והאמיץ היותר בתקופתו נתגלתה לאחר מותה כאישה. היא גם נחשבת לאשה הראשונה שהצביעה בבחירות בארצות הברית מאחר וזוהתה כגבר. היא הלכה לעולמה בסוף 1890.
פועלת וחיה באיזור צ'ומש.
תחנתנו הבאה תהא המסיון של סנטה ברברה .סנטה ברברה נקרא על שם ברברה הקדושה . הספרדים שהגיעו ונשאו נשים ילידות הפכו את צאצאיהם למכסיקנים והמסיון הזה מזכיר משהו מן הספרדי ומן המכסיקני . הדבר הראשון שאתה רואה היום , יום ראשון , הוא כנסייה מלאה. זמרה בוקעת ממנה . המון רב בעל חזות מקסיקנית [ אדרחי ארצות הברית תקניים ] ממלאים אותה ואת הרחבה. ברחבה מצויירים ציורי מדרכות יפים . מכוניות עומדות על אחדים מהם ללמדך על התייחסות הקליפורניים של סנטה ברברה לאומנויות הרחוב מסוג זה . אווירה של חג שוררת כאן . התכנות הדומה לאלה הנוהגות ליד בתי הכנסת שלנו במועדים מסויימים . המסיון והכנסיה בנויים דובי מטוייח בגוון חום כצבע האדמה ממנו הוא בנוי . למסיון מראית של מסיון מכסיקני . מגדל פעמונים פשוט בחזית הכנסיה , בית קברות בו צלבי עץ וגומחות קבורה בקיר לבן עציצי בוגונוויליה וגרניום אחדים קלוייסטר במרכזו ערוגות פרחים וספסל ישיבה עקום ונוטה משהו וזהו.





מכאן פונים לטיילת החוף . נערך בה בימי א' יריד אמנים . על דשא רך הגולש לרצועת החוף הזרועה שיירי אצות ים יציגו תמונות וציורים , אבזרי לבוש ותכשיטים , פיסול .... כך משתרכת ומתבוננת כי העיין כבר שבעה . על רציף העץ יושבים דייגים . עוד מעט תמלאנה גם המסעדות . בוחרת דווקא מסעדה המרוחת מהמולת הטיילת , נחמדה כזו ליד מרכז תרבות כל שהוא וקרוב לאוטובוס . מקנחת בדג ומהרהרת שהטיול עומד להסתיים .




מכאן קרובה הדרך ללוס אנג'לס אותה אני מכירה ביתר יסודיות מחברי לטיול . שלום לחולות הזהובים של קליפורניה , לים התכול , לחווילות העשירים .....
שלום גם לקבוצת גלובוס.
מפזרים אותנו איש איש במסוף הרצוי לו בשדה התעופה ההומה של לוס אנג'לס . אלכס ופיי מזמינים אותי להמתין בחברתם באולם אדמירל למטוס שיקח אותנו לניו יורק . 6 שעות ארוכות כאלה עוברות עלינו ביתר נעימות באולם אחמ"ים זה.
תם הטיול המון ראיתי וספגתי.
סיפורי נושא אופי אישי ואינטימי שהרי בי ובאמריקה עסקתי.
להתראות במקום אחר
שירה.