שוב לא העירו הבוקר אבל אני בסן פרנסיסקו ודבר לא יעיב על שמחתי.

את הבוקר אנו מבלים בסיור מאורגן באוטובוס. סן פרנסיסקו בנויה על שבע גבעות . אינה גדולה כמו לוס אנג'לס אבל בכדי להגיע לשכונותיה השונות אתה נזקק לחשמלית העמוסה והאיטית או לרכב פרטי . נהג צריך להיות מאד מיומן כאן כשהוא מטפס בכביש וחרטום מכוניתו המזדקר מעלה חוסם את שדה ראייתו . בחוץ קר מאד ונראה שעיר רק מתחילה להתעורר . סביבת איזור העסקים יפה גם ביום . אנו נוסעים שוב לגשר המפרץ להביט בעיר ממול . ערפל מסתיר חלק מהעיר . ערפילים בשעות הבוקר הם תופעה שכיחה מאד בעיר הזו. חולפים על פני צ'יינה טאון . חולפים על פני יוניון סקוור הדומה במבנהו לאחיו הניו יורקי ועוצרים לשהייה קצרה ביפן הקטנה . ילדים יפניים מתרגלים טאי צ'י עם המורה ברחבה היפה המצויה ליד הפגודה . בגינה פסלים אחדים וצמחיה נאה . מכאן פונים לסיביק סנטר היכן שנמצאת העירייה . התור בעירייה ארוך. קהיליית הההומואים באה להוציא רשיונות נישואין . בכל מה שמרדני , מודרני ומתקדם עיריית סן פרנסיסקו היא מן המתירניות ביותר. הרחבה יפה כיאה למתחם עירייה ממול נמצא המוזיאון לאומנות מזרח אסיה אותו אבקר כשיילכו הכל לסיור בכלא אלקטרז.

עוברים דרך קתדרלת מונטגומרי וכנסיית דולורס שבאיזור המישון Mission שאין זה מומלץ לשהות בו בלילה. עוברים דרך שכונת ההומואים החביבה. המון גרפיטי ודגלי גאווה צבעוניים ורוח תזזית צעירה. חבל שאין אפשרות לטייל רגלית באיזור המטריף הזה. זוג רגליים צהובות ענקיות מבצבץ מאחד מחלונות הראווה . שם השכונה Ashbury Hights . מכאן נעבור לשכונת בונבוניירה סביב Alamo square ארבעה צלעות רחוב בהם בתים קטנים של שלוש קומות , מטופחים , בנויים בסגנון ישן המעביר אותך למאה ה - 18 . אחת מצלעות הרחוב נקראת Pink lady . הליידי הוורודה. היא כוללת שורת בתים הנחשבים ליפים ומטופחים במיוחד למרות שכל הבתים כאן מדהימים בהדרם העתיק. בנויים עץ כמדומני. מכאן אנו מאריכים לנסוע להשקיף על העיר מגבעת Twin peaks . הללו שתי גבעות קטנות סמוכות מתוך השבע שעליהן בנויה העיר . האגדה מספרת על זוג אוהבים שחי כאן שנים רבות . באחרית ימיהם החלו לריב ולהתקוטט ולכן הפרידו בינם כל אחד בגבעה נפרדת בכדי שלא יוכלו להפגש ולריב יותר לעולם . שוב נשקפת העיר והמפרץ . רוכלים אחדים מסתובבים כאן . כשבאים השוטרים שאת אורות הניידת שלהם אפשר לראות כבר ממרגלות הגבעה ממהרים רוכלים אלה להשליך סחורותיהם במורד הגבעה ולהעלם . מסחר ברוכלות מסוג זה אסור על הגבעות האלה שהן בחזקת מצפור תיירותי. האיזור הזה נחשב יקר מבחינת נדלן מאחר והמפרץ ועיר התחתית אפופי ערפל ופיח לעיתים מזומנות .

כל שלושים מטר גובה כאן מעלים את מחיר הדיור ב 5,000$ . על אנטנה גבוהה אחת התיישב בינתיים נשר להשקיף על העיר הנפרשת מתחת . בפארק הציבורי הענק והרענן יש כמה מוזיאונים אבל ריחוק המקום והשמיים הסגריריים מאלצים אותי לבחור במוזיאון קרוב יותר. הפארק הזה חביב על בני סן פרנסיסקו ונותן להם הזדמנות לשהיייה בטבע שנדחק מפני הבתים הרחובות והחשמליות . שוב מתעקלים אנו הפעם בכיוון מטה בכדי לראות את גשר סן פרנסיסקו מהשירים . גשר ברזל באדום מונע חלודה ולא מוזהב , לוטה מרביתו בערפל . מוקף בהמון תיירים . לא יעלה בדעתך לחצות אותו . הוא סואן והומה מכוניות וגם ארוך . כהרף עין נעלמה כל ההילה הרומנטית שעטפה אותו , בתודעתי . מחפשת זוית צילום טובה בין קרע ערפל אחד לאחר . גם את אריות הים איננו זוכים לראות . הללו נדדו מכאן לפני כמה ימים למקום אחר. אחרי כן נרד בפיר 33 . מכאן ילכו אחדים לבקר בכלא . אני אבקר במוזיאון . הפיר הזה שוקק חיים וצבעוני. עשוי מרישי עץ שגוונם אפור. בתי קפה, מזללות , דוכני פרי , חנויות לתיירים והמולה רבה שוררים כאן. באחד מבתי הקפה אני מזמינה לי מרק סרטנים המוגש בתוך כיכר לחם שהפכה זמנית לקערה. מרק עשיר בקרם צרפתי מעולה. לעזעזל הדיאטה . זוללת את התכולה הנוזלית וממשיכה לכרסם את הלחם הטעים ונעלמה הקערה.

בחברת פיי ואלכס החולקים אותה מנה נחלוק מונית שתביא אותנו עד למוזיאון לתרבות מזרח אסיה. . המבנה מרשים וגם התצוגה עשירה ומעניינת . כמה הפך העולם לקטן . לכמה שעות אתה עובר בין כתלי מוזיאון מסן פרנסיסקו למזרח אסיה , מבקר בהיכלות פרסיים , מטייל בסין , יפן , תיילנד והודו ....

מכאן צועדים לרחבת יוניון הסמוכה. גם כאן המון גלריות פרטיות . יפה במיוחד היא גלריית ויינשטיין. אפשר להתבונן כאן בשגאל , מירו , פיקאסו כמה אמנים אמריקאיים ורותי מהקיבוץ המפסלת מאד יפה . אני נהנית מכל רגע . מאחר ושלושתינו במצב רוח מרומם מקנחים אנו בשמפניה קליפורנית בבר יין סמוך . זהו למעשה יין צעיר תוסס לבן המזכיר את טעם השמפניה הצרפתית . אין הוא עשוי מענבי שאמפיין הצרפתיים וגם השם שמפניה הוא שם מסחרי השמור לצרפתים . על כל פנים שמפנייה היא שמפנייה וכמה כוסות כאלה נגיר אל קרבנו לפני שנמשיך לטייל . פיי ואלכס בוחרים לפרוש למלונם ואני פונה לצייר את הליידי של יוניון סקוויר. שערוריה נתקשרה לפסל הזה מאחר ואשת חברה מכובדת בשם Lady Spricklys שמשה בתור מודל לאמן . לא היה יאה בעיני החברה הפוריטאנית שזו תתנוסס כך בחופשיות פראית ברחבת ציבור . הליידי שלנו גאוותה גברה על שיקולי מוסר ונוהלי התנהגות והיא מתנוססת כיום בתנועת בלט חיננית , שמלתה מעופפת , מוסיפה טעם של עדינות לרחבת יוניון העסוקה . אחרי כן אסעד בפיצריה מקומית הומה המעידה שמוצריה טעימים ואשתרך , עולה אט אט בשיפוע החריף אל כנסיית גרייס הסמוכה למלון סטנפורד בו אנו לנים . המון פעילות בכנסיה . קהל רב התכנס לשמוע מטיף מודרני מתלהם מלווה בגיטרה ותופים וזימרה שאינה גוספל . הלה מטיף לשלום ולהפסקת הלוחמה בעירק . בוא קצת לשדרות למטר קטיושות מזדמן ונראה אותך , מטיף פרוע שיער ארוך בעל חזות היפית מרושלת , מהרהרת אני אגב ציור חלל הכנסיה הנפלא . משתם מעשה הציור אני חומקת חרישית החוצה ופונה לשוב למלון . ממילא השעה מאוחרת .

לילה טוב.