יום העצמאות של ארצות הברית היום , הרביעי לחודש יולי.

מצויים אנו היום בצד הפראי של קניון גלן. מה שמפרנס את המים הזורמים בקניון המדהים הזה הוא הקולורדו . אין הוא סואן כאן כי סוכרים אותו במהלכו בכמה מקומות. קוראים לסדר את ענק הטבע האדיר הזה . בתוך זודיאק ענקית המורכבת מארבע אבובי גומי מחוברים ולה מנוע קטן שמפעילים מעט , אנחנו יושבים . יש כאן נוף נהדר . קירות הקניון קרובים אחד לשני והקניון צר ומתפתל. אתמול חלפתי על פני הרמה של המדבר הצבעוני , היום נעלם הוורוד והקירות מפוספסים בצבעי חום ושחור.

הצבע השחור , מה שמכונה כאן הפוליטורה של המדבר, נוצר כתוצאה מפיעלות של מינרלים ואצות שיש להם קשר סמביוטי מיוחד. בין הנקיקים עפות ציפורי טרף . ארנבות אחדות עוסקות בשגרת יומן על מדפי הסלע , תוך מעקב ומשמר אחר הצל האימתני של ציפורי הטרף החגות בעצלתיים ממעל. הצמחיה דלילה , פה ושם מלוח על המים . אלפי זהרורים וריצודי אורות , כתמים של אדום כתום , צהוב , חום וירוק משתקפים להפליא במים הצלולים. אנחנו מזגזגים מגדה לגדה . מנוע הזודיאק דומם וגם המדריך אחרי שסיים לספר מה שסיפר. שמיים חסרי עננים משתקפים בתכלת וכחול עז, היכן שמוצלל , כמעט שחור , בערוץ הקניון . מפעם לפעם תראה כאן דגים . מותר לדוג כאן רק דגים מגודל מסויים ומעלה. רווח כאן המנהג להשליך את הדגים בחזרה למים אחרי שנדוגו. לא תראה כאן נפש חיה מלבד ועוד כמה סירות זודיאק מלאות בטיילים , המזגזגות גם הן בעצלתיים .

בכדי להגיע לקניון גלן יש לחצות מנהרה חפורה חשוכה לגמרי , היורדת מטה ממרומי הרמה בואך להיכן שהוקם סכר גלן. אין זה פשוט כל כך. אתה נכנס לאוטובוס מיוחד , משאיר את כל חפציך שיועברו בנפרד , מצוייד רק במצלמה. עבור ספר רישום נזקקתי לרשות מיוחדת בכדי לקחתו עימי . בדיקות בטחון קפדניות נערכות כאן , אפילו את סוללות המצלמה נתבקשתי להראות.

במנהרה זו אתה נוסע עשר דקות . כל כמה מאות מטרים ישנו חלון הקורע את רקמת הסלע לאפשר איוורור . אין מה שיאיר את הדרך . החשכה רבה . מנווטים בעזרת פנסי הרכב. "פלא הנדסי זה" נכרה על ידי הילידים במקורו והיה אחד מאותם אמצעים שאיפשרו להם להגיע לערוץ הנהר. אין זה מובן מאליו לשוטט כאן . הצוקים נישאים והגישה לנהר איננה מצויה אלא במקומות מסויימים . מפרסי הפרסה המדבריים ובעלי הכנף אינם נזקקים למנהרות ואכן יש כאן אחדים כאלה . בני הנבחו היו יורדים לערוץ הנהר רכובים על חמורים שהם טובים יותר מן הסוסים למטרה זו . כל ירידה כזו היתה כרוכה בקושי מאמץ וסכנות.

הסכר מרשים בגודלו . אותו קיר בטון קעור העוצר מאחוריו נפח מים אדיר ומספק אגב כך גם חשמל אינו נראה לי מכוער כמו שדימתי לעצמי . אפשר לחשוב שמישהו הגיף דלת ענקית בין שני קירות קניון נישאים . הקיר הזה גולש מעדנות אל תחתית הקניון . שעה ומחצה של שיוט דומם יחלפו בנוף המדהים . אין צורך בדיבורים . הכל מאזינים לקלולת הנהר והטבע המעופף.

הפוגה נערוך על רצועת חול צרה , מיני חוף . אחדים פרשו מחצלת , יש רוחצים במי הנהר הצוננים . מאחר ולמודת נזקי שרב אני, הריני מקפידה לשתות ושופכת על עצמי בקבוקי מים אחדים . בגדי מתייבשים תוך דקות.

שוב נמצאה האנרגיה לצייר . ברצועת חול צרה זו הזרועה צמחי מלוח ובהמשכה מערה בסלע , צולמה גם אחת הסצינות של הסרט אינדיאנה ג'ונס .

באמצע השום מקום הזה אחרי שנסענו שוב כ 50 מייל באוטובוס מחורבן בחום רב ומזגן מושבת , עוצרים . עיירה.....

שתי מזללות , כמה ריבועי דשא מטופח המדמים גינה לפני בתי מגורים אחדים ומגרש גולף . מי לעזעזל בונה כאן מגרש גולף . מתי משחקים בו כשהחום לוהט . משום מה גולף ואינדיינים משבט נבחו אינם מתמזגים אצלי יחד בתודעה.

הקיים קיים ואין להתווכח עם עובדות , מה גם שמספרים לנו שיש קליינטים למגרש הגולף הזה ובדרך כלל הוא פעיל לפנות ערב.

שם המקום הזה שיש בו בתים אחדים מסתבר הוא , העיירה Page [דף]. גודלה כגודל אות אחת בדף ריק.

לא נפקד השלט האמריקאי המצוי Mind your steps באוטובוס המצ'וקמק שלנו וההפוגה לכריך מהיר היא בבחינת מותרות ובכלל כאן נחזור לאוטובוס התקני של גלובוס תיור.מדוע לציין עיירה סתמית זו? אליה נישא עינים הלילה. זיקוין דינור של יום העצמאות יירו מכאן. בלילה אחרי שניסתי בחברת יוקי את הפיצרייה העלובה שמעלתה היחידה היא מקום תצפית טוב , מצאתי עצמי מתבוננת בזיקוקין דינור המתפצחים במרחק 50 מייל ממקום מושבי. גם במקומות אחרים על פני מרחבי השמורה הופיעו זיקוקין דניור ולפתע הפך מוחשי קשר העין הנוצר באמצעות מדורות אש טרם המצאת אמצעי תקשורת מתוחכמים יותר . קשה לתפוס בשגרת חיים עירונית צפופה איזה מרחבים יכולה לקלוט העין כאשר היא פנויה מהתבוננות ב"הפרעות המודרניות" של עידן החשמל והאנטנות הסלולריות.חולפת שעה של התבוננות ההופכת משעממת ואנו חוזרות . העצלנים שביננו שמרפסות חדריהם פונות בכיוון פייג' הומות. גם על הדשאים המועטים יושבות חבורות חבורות . תשמע פרצי צחוק אצל הצרפתים הרעשניים וגם כמה איטלקים מצאו סיבה למסיבה. יפניות אחדות בהופעה מאופקת מנומסת מסתודדות אף הן , צופות במופע של זיקוקין בצבעי אדום כחול ולבן , כצבעי הדגל האמריקאי ובתוספת רבה של הבזקי צהוב אופייניים לזיקוקין דינור. יש השותים וודקה זולה בתוספת מתוקים דביקים . רק המנגל חסר. גם המרינה לבשה חג . בעלי היכטות האירו את סירותיהם . חסרים לי הדגלים המתנופפים המצעדים והנאומים ואיפה הטקס של הר הרצל ? אינני יודעת איך בדיוק נחוג החג הזה באמריקה.

יש מי שילך לבר הסמוך לחדר האוכל הנפלא ויש מי שייצטייד בחולצה או מזכרת אחרת נוספת בחנות העמוסה כל טוב של מתחם הבניין הראשי שבאתר.בעייפות מאתרת אני את החדר. המקום מואר לא לדאוג , רק מפלס הוודקה וארועי היומיים האחרונים הופכים את הצעדים למאין גרירת רגליים עצלה.

לילה טוב.