בבוקר מתעוררת אני במצב רוח ירוד. אין מים חמים , הכיור נוזל והשרותים נסתמו. אמש התרסקתי כמו שאומרים האמריקאים באחת אחר חצות בקושי מצחצחת שניים והיום העירו אותי באיחור מחצית השעה . מחצית שעה של בוקר בטיול מאורגן היא קריטית. למזלי המזוודה כבר היתה מסודרת . חדר האוכל היה מצוין לא נפקד ממנו אף מטבח , אוכל אמריקאי , סיני , יפני , איטלקי .... אף מהמר לא יוכל להתלונן על מחסור. סנדוויץ לצהריים [ ברשות ] יחסוך זמן וכסף ויש כאן סלמון טעים. בתחילת הדרך מגיעים לאמצע שום מקום . תחנת דלק ומספר בתים היא העיירה בייקר . משהו בכל זאת יש בה . ליד תחנת הדלק הקימו את מד המעלות הגבוה בעולם , 8 מטר גובהו. אפשר להכניסו לעדשת מצלמה רגילה רק עם תרחק מספיק. עלינו לעבור כשבע מאות קילומטר עד יוסימטי פארק ורק התחלנו.כל עוד הדרך חדגונית רצים כאן שברי אינפורמציה והשוואות. מדברים במעמד האשה. כשמדובר בעסקי שכר מסתבר שבמשרות הבינוניות משתכרת אשה ב 30% פחות מבן זוגה. יש גרושין מרובים . יש הרבה מאד משפחות חד הוריות שחלקן נתמכות תמיכה פרוגרסיבית בהתאם למספר הילדים . יש כאן מענק הבטלה המוליד משפחות של ארבע דורות החיות על קצבת סעד מאחר ואין כאן עבודות יזומות . כדי לקיים רמת חיים הוגנת עובדות מרבית הנשים. כארבעים אחוזים מהאמריקאים שולחים את ילדיהם להתחנך במוסדות חינוך פרטיים בדרך כלל לא במלגה . כך מטרטרת אינפורמציה החשובה יותר או פחות בחלל האוטובוס להפיג את שיעמום הדרך . המצב משתנה כשנתחבר ל High way 41 . קליפורניה מכונה ארץ הזהב לא בשל מרבצי הזהב שלה אלא דווקא בשל הגבעות המוזהבות . גבעות רכות מכוסות עשב שמצהיב במהרה. אדמת קליפורניה מאד פוריה ושריפות המכלות את העשב הזה מוסיפות לפוריות . רק יחלפו כשבועיים ושוב תוריק האדמה טרם שתזהיב. החום כבד פחות . והדרך הופכת יפה יותר ויותר . למעשה יש בקליפורניה מרבץ נפט ענקי הוא מצוי באיזור השמורות והפרקים ומתנהל עכשיו ויכוח נוקב בעניין האם יש לשאוב אותו ולפגוע בפארקים הלאומיים שהכל כל כך קנאיים לשמרם . גם מרבצי הזהב מחכים לתורם . כשהגבעות מיוערות בצפיפות דוחק הירוק את הזהב ורק מבט חקרני יגלה כי גם בין העצים צומח העשב . באנו עד יוסימיטי פארק. פארק ענק אינך יכול למצות אותו בביקור אחד ובוודאי לא באוטובוס תיירים . מסלול הליכה של שעה מביא אותי למפל גדול וגם אל הנהר בו משתובבים רוחצים וחותרי קייקים עוסקים בחקירת הנהר למרחקים ארוכים יותר . אני לוקחת את רכבת הפארק הפתוחה אבל הסיור מאכזב. מה כבר יכולים לספר לנו על גושי אבן מונוליטיים שלא חלפנו על פניו בטיולנו . עוסקים כאן באינטנסיביות בספורט טיפוס צוקים ויש כאן מועדונים אחדים לכך . הסיבה היא שהאבן כאן מתאימה למטרה הזו , גרניט קשה שאינה נוטה להתפורר. שוברים כאן שיאים בתחרויות הנערכות בנושא. תפקיד הריינג'רס הוא די מעניין . הם מונעים את צייד חיות הבר , הם עוסקים בתחזוקה ושימור , הם עוסקים בהדרכה וגם לומדים את הפארק הענק . בארה"ב קיימים שני ארגונים המגייסים צעירים הבאים לתרום שלושה חודשים בעבודות הפארק . אבל נעור הצורך ביבוא עובדים ממדינות שכנות מאחר והצעירים מעדיפים לעבוד במקומות אחרים .יש גם תכנית יזומה המעסיקה פנסיונרים. הללו יותר עקביים ומספקים תמיכה רחבת כתפיים לכל הפארקים במדינה כי יש אפשרות לעבור מפארק לפארק. גם דובים יש כאן ומספרים לנו קצת אודותיהם.תקופת זיווג היא שבועיים ובדרך כלל הדוב הוא חיה מתבודדת .אם תלווה את גוריה עד גיל שנתיים ותפגוש בדוב זכר רק לשם התרבות .שנת חורף מתרחשת עד הפשרת השלגים. במידה ויש מזון כל השנה אין הדוב ישן שנת חורף . הדובה יולדת את גוריה תוך תקופת שנת החורף שלה והם יודעים להיזון אינסטיקטיבית . לראשונה תראה אותם האם לכשיגיעו לגיל 3 חודשים. כשתגיח המשפחה ממאורת החורף הדובים כבר הולכים ועיניהם פקוחות ורואות. כשאין בשר ודגים ניזון הדוב מפירות וגרגרי יער. את הבשר הם מחפשים במדרונות לשם נתדרדר וקפא למותו . כמו מבקרים הדובים במקפיא ענק שהפשיר את הקרח . כפות ידיהם מתוכננות כך שיש באפשרותם לאחוז במזון בעדינות מירבית .יתקפו אותך רק עם תעמוד בין אם לגוריה או בין דוב למקור מזון . בדרך כלל אינם אוהבים בשר אדם . אנחנו שמנים מדי לטעמם . אם הם מתרגלים למזון בני האדם ישובו ויחזרו . הם כל כך נבונים שיפרצו למכונית בכדי להשיג מזון המוכר להם ואפילו למדו לזהות אותיות מסויימות הקשורות במזון ובוודאי מזהים את ציידניות המזון שלנו. דובי הקוטב ואחרים כפות ידיהם שונות והם מעדיפים בשר עתיר שומן . הם דווקא לנים בקיץ מאחר ומזונם [אריות ים ] מצוי בחורף .

מה לדובים ולנו . פרוש השם יוסימטי באינדיינית הוא דב גריזלי גדול בשבוש קל .

לבד מההרים הנשגבים יש כאן עצי סקוויה ענקיים אבל אין אנו מגיעים כלל לאזור צמיחתם. מטפטפים לנו בגאווה על תפיסת העולם הנוהגת כאן. חשוב לשמר אדמות מדינה לצרכי פארקים ומסתבר שהיו מאבקים גדולים לפני שזכה הפארק הזה למעמד פארק לאומי. בפארק לאומי אין מפנים עצים שנפלו ואין שותלים צמחים ועצים שאינם אנדמיים לאזור . אין מכבים שריפות יער טבעיות , רק את אלה הנגרמות מרשלנותם של אנשים. יש כאן שריפות רבות הנגרמות כתוצאה מסערות הברקים וכשאני נוסעת ברכבת הפארק , מייחלת אני למיני סערה כזו שתביא בעיקבותיה גשם מצנן . מי הנחלים הם מי הפשרת שלגים צוננים אלא שכל כך חם כאן ואנשים טובלים בהם.למים צבעי ירוק כהה וטורקיז והם זורמים בעצלתיים היכן שאנו עוצרים לצלם . יש כאן כמה רחבות מעושבות בירוק רענן מנוקד בפרחים . הכל פורח כאן מאחר ובשנה שעברה שריפת יער גדולה כילתה את העשב הצהוב. שטחים פתוחים אלו זוכים בכנוי The medows , צבי שהעז להתגנב לשולי האחו לועס עשב רענן. בפארק הזה שלושה נחלים הזורמים כל השנה כל השאר עונתיים וחרבים כעת . המפל התחתון שוצף קוצף . כשאתה צועד בשולי הנחל או שרוי סמוך למפל מיד אתה חש בקרירות מרעננת יותר אלא שגם זו אינה מספיקה לצנן את האוויר הלוהט . הר קפטן הוא גוש מונוליטי ענק ותוארו קפיטן מאחר שהוא הגוש המונוליטי הגדול ביותר בפארק. בכדי לטפס עליו אתה צריך להקדיש כמה ימים .השיא בטיפוס נשבר לאחרונה על ידי שני מטפסי צוקים שיכלו להר והגיעו לפסגתו ב 2:37:14 . ואני מתבוננת בגוש המונוליטי הזה ותוהה איך זה התבצע. רוב המטפסים משתמשים בחבלים ויתדות ואת כל הציוד הם צריכים לשאת על גבם .כשפורצת כאן סערת ברקים רצוי שתצא מהנחל מפני שאז דווקא מאיטים הנחלים את זרימתם ועם אתה בקייק חתור בטרוף ופשוט צא כי המים ישפכו כדליים מעל ראשך. בכל המולת הסיור בפארק נמצא לי הזמן לכמה רישומים נפלאים ובאמת שאין לי על מה לקונן גם כשהסיור לא לקח אותי לפינות נסתרות אלא חזר על מסלול הדרך בה הגענו הנה.

את הלילה מבלים במלון יפה ונעים לשהייה על גדת הנחל במבואות הפארק .

לילה טוב.